הולכת לבדי בחושך
מצפה שמישהו יתן לי יד.
דורכת על דברים
בלי להשים לב.
ואז יש חור לבן, רחוק- רחוק.
רצה אליו, נוגעת
ורואה עולם גדול ויפה וקסום.
עולם של אשליות מתוקות וחלומות ורודים.
מחייכת ומשהו נקרע
כמו דף נייר שנזרק לפח.
חושך.
מריחה ורדים, אני בדירה קטנה- קוראת את הפתק...
הוא אוהב אותי!
אני מחייכת, החושך חוזר...
ממשיכה ללכת והריח עוד באופק
משהו נוגע לי בשפתיים.
שוב אור.
טועמת את הטעם שלו, הוא כ"כ טעים!
אני מאושרת- שוב מחייכת.
החושך חזר.
ואני הולכת בתוך ערפל
ואז מרגישה חיבוק
ורואה אותו לאור נרות, הוא עומד מולי ומחייך.
גם אני מחייכת, ואז ירייה...
הוא מת לי בין הידיים, ואני כלואה בתוך טירה
שטופת דם.
חושך.
ואני שומעת תזמורת.
מנגינה עצובה, לוויה? של מי?
האור נדלק.
ורואה אותו, את הגבר שלי, ללא רוח חיים!...
מלטפת לו את הפנים
שמה ורד יבשה בכיס המקטורן ואז טועמת...
כאב.
ועדיין אותה המוזיקה מלווה אותי יום ולילה.
אל אהבה גדולה שלי.
היא מתה לי בין הידיים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.