היה לי חבר, אולי עדין יש לי, היה לו מין גישה כזאת לעולם שאף
אחד לא היה מבין, ואפילו אנשים כעסו עליו לפעמים, לא שהם הבינו
מה הוא אומר או למה לעזאזל הוא מספר להם את זה, אבל הם כעסו
עליו "ליתר ביטחון". אנשים חשבו תמיד שהוא ישנה את העולם, או
יהרוס אותו, או שניהם,לא היה איכפת להם שהוא אומר דברים חכמים
בין הדברים המטופשים שהוא אמר. לפעמים הוא היה מספר לי את
התאוריה שלו על החיים והמוות, אני אהבתי לשמוע את זה, זה היה
נשמע לי מטופש לחלוטין וגאוני להפליא. יום אחד הוא ירה לעצמו
בראש סתם בשביל הקטע אבל אל תראו אותו ככה הוא לא אהב שרואים
אותו באור שלילי.
אז בלויה שלו אמרו לי לנשוא דרשה כי אני הבן אדם היחידי בעולם
שלא דפק לו מכות שהוא זין את השכל כל הזמן, אז עליתי לדוכן
הנואמים בכנסיה הכי אפלה בארץ (לא שהוא היה נוצרי או משהו פשוט
כנסיה היה נראה לו יותר מתאים מבית כנסת) ואמרתי רק שני מילים
והמילים האלו היו מכוונות לכל האנשים שלא הקשיבו לו שנתנו לקסם
הזה להעלם מהחיים שלהם בלי לשים לב
כשהכומר שמע מה שאמרתי הוא כמעת התפלץ הוא כנראה חשב שהמקום
הקדוש הזה מעולם לא שמע מילים נוראיות כאלה
לא שממש איכפת לי מה הוא חושב
אחר כך ישבתי לי ברגיעה עם איזה ג'וינט נחמד שסידרתי לי ודפקתי
לעצמי כדור בראש סתם בשביל הקטע.