"הטלוויזה החזירה את הרצח לתוך הבית, המקום שהוא משתייך אליו"
אלפרד היצ`קוק

"הוא מגיע! הוא מגיע!"  צעקו שש בנות השתיים עשרה בהתלהבות,
כשראו את היונדאי גטס הירוקה של עמית סופר מתמקמת בחנייה.
הן חיכו לו כבר חמש שעות, וסבלנותן החלה לפקוע לאחר הודעת ה
SMS המאתיים שבעים וחמש ששלחו.
הן קמו, תיקנו את האיפור, סידרו את חולצת הבטן הורודה כי לא
ראו מספיק פופיק, העיפו את השיער לאחור בפוזה מפתה והסתערו
לעבר המטרה, וכל זה במהירות שלא הייתה מביישת לוחם קומנדו
מיומן.
הרכב סיים לחנות, ועמית סופר התבונן על הבנות מבעד לשמשה. הוא
שמח לראות שהן רק שש, מה שאומר שהוא יוכל להקדיש להן זמן, לחלק
חתימות ואולי אפילו כמה תמונות בנייד המתוחכם והנוצץ שלהן. הוא
אומנם ידע שהסוכן שלו לא אוהב כשהוא מקדיש מזמנו לקבוצות קטנות
של מעריצות, אבל הוא חלק עליו בעניין הזה והאמין שהיחס האישי
ישתלם לו בעתיד.
אותה בת שתיים עשרה שתצליח ליצור לעצמה טפט לסלולרי מתמונה
משותפת שלהם, תשאר נאמנה אליו לאורך כל הדרך  עד הגמר הגדול.
לעומת זאת,  עדר מעריצות שיקבל ממנו יחס קולקטיבי של נפנוף
מנומס לשלום והפרחת כמה נשיקות באוויר, ישכח ממנו ברגע שאופיר
חוזה יגיע, ינפנף את אותם הנפנופים, יפריח את אותן הנשיקות אבל
יעשה זאת בליווי המבט השרמנטי והמפתה שלו, שממיס את כל אותן
הילדות ואין דרך להשתוות אליו.
הוא יישר את חולצתו הירוקה הצמודה לפני שיצא מהרכב שהותאמה על
ידי המעצבת האישית לעיניו החומות העמוקות ושיערו החום השופע,
על מנת לכבד את ההסכם המסחרי שעשה, לקח נשימה ארוכה ויצא החוצה
אל הבנות הנרגשות.
"עמית! אתה מאמם, אני חולה עליך כפרה!", צעקה אחת מהן, שנראיתה
כבוגרת ביותר בחבורה. היא התאכזבה עמוקות מהנוסח שיצא לה. כל
הלילה התאמנה על מה תגיד לו כשתפגוש אותו על מנת שלא תשמע
כעילגת, ולבסוף מרוב התרגשות דווקא זה מה שיצא לה במקום "עמית,
תעשה לי ילד, חולה עליך, נשמה!" עליו שקדה מראש.
הוא החל לחלק את חתימותיו לכל דורשת לקול צווחותיהן, כשלפתע
הגיחו מהמבנה הסמוך חבורה נוספת וגדולה יותר של בנות, לפחות
עוד שלושים. יחד איתן הפציעו כמובן צלמי הפאפרצי של מגזיני
הטלוויזיה.
תוכניתו ליחס אישי ירדה לטמיון מול עדר הבנות, והוא עבר למצב
של נשיקות, נפנופים וחיוכים על אוטומט.
"עמית! עמית! כבר בחרת איזה שיר אתה הולך לשיר בגמר?"
הפציע קול בוגר של כתב כלשהו מבעד לכל הפלאשים והעדר הורוד.
"עדיין לא, אבל תהיו בטוחים שכשאבחר, תוכלו לשאול את הבנות
הנפלאות כאן ולדעת את התשובה, כי הן תהיינה הראשונות לדעת!
לפעמים האתר אינטרנט שלהן יודע דברים עלי שאני בעצמי לא ידעתי"
הצרחות התגברו מיד בתום המשפט והוא ידע שהוא בחר את הדבר הנכון
להגיד.
הבנות התרגשו מכך שהזכיר את האתר, ועוד יותר מהמחשבה, שאם הוא
הציץ באתר, אולי הוא גם גלש בפורום.
"אולי הוא ראה את ההודעה שלי וכמה אני אוהבת אותו, והוא ירצה
להיות איתי" לחשה רחלי הידועה כ"רחלי תמיר סופר לנצח!@!"
לאביבית, חברתה, הידועה כ"אשתו לעתיד של תמירוש@11!"
תמיר לא אהב את המעמדים הללו, אבל ידע שזה המחיר שעליו לשלם
בדרך לתהילה, והיה מוכן לשאת בו.
הוא חש ברטט בכיסו, וכשהבחין שאין מדובר במעריצה היסטרית
הדבוקה לחיכו, הוציא את הסלולרי המשוכלל שלו בשמחה וענה לשיחה,
בידיעה שיוכל להשתמש בזה כתירוץ לסיים את מפגש המעריצים
הפתאומי הזה.
"שלום מותק, איך הולך?" ענה לרינגטון כשההבזקים מתגברים.
"כן, אני הגעתי עכשיו לאולפן, ועוד מעט אני נכנס להכנות
האחרונות לפני התוכנית, אני פשוט מתעכב מעט עם המעריצות
המדהימות שלי, כמו תמיד. אני פשוט לא יכול לשלוט בעצמי כשאני
רואה אותן".
מפלס הצווחות עלה לרמות חדשות של דציבלים בעקבות המשפט הזה.
"איזה חמוד הוא! אני חולה עליו", אמרה נמוכת קומה אי שם מאחור.

"הוא ומורן כזה זוג מדהים, פשוט מהמם בטירוף, אם אני לא איתו,
אז לפחות אני יודעת כאילו שהוא איתה ולא עם איזה פרחה אחרת
כאילו מהבנות הקטנות המגעילות האלה שאוהבות אותו לא בגלל שהוא
כאילו אומן מדהים אלא סתם בגלל הלוק שלו כזה", אמרה ילדה
צבעונית שעמדה לידו.
"הוא בכלל לא עם מורן, הוא עם מעיין קדם, הדוגמנית החדשה
הזאת..." התערבה בשיחה דורית בת החמש עשרה, המבוגרת ביותר מבין
הבנות שהתכנסו שם.
"למה שזמר אדיר כמוהו ייצא עם דוגמנית סתומה כמו מעיין קדם
במקום זמרת מדהימה כמו מורן." אמרה ילדה נוספת והחל להתפתח
ויכוח סוער בין הבנות מי ברת המזל בצד השני של הדור השלישי.
"בנות, אני ממש מצטער, באמת, הייתי עושה הכל בשביל להישאר
אתכן, אבל אני חייב להמשיך את השיחה בפרטיות ולהכנס לאולפן
להתכונן לתוכנית. אני חולה עליכן, וכל מה שאני זה רק בזכותכן,
אל תשכחו להצביע!" , אמר סופר בהתלהבות מזוייפת שלא הפריעה כלל
לעדר הבנות, נופף לשלום, פיזר נשיקות אחרונות באוויר, ופילס
דרכו דרך המעריצות אל תוך הכניסה האחורית של האולפן, משאיר
אותן להשוות מי הצליחה להשיג את השוט הכי טוב על המסכים הקטנים
שלהן.
"כן, מותק, עכשיו אנחנו לבד ואפשר לדבר חופשי" לחש לתוך הנייד
שלו, כשדלת האולפן נסגרה מאחוריו, הוא קיבל מעט פרטיות, אבל רק
מעט. בכל זאת המאבטחים עמדו בכניסה בדריכות על מנת למנוע כל
בעיה העלולה להיווצר שבוע לפני הגמר הגדול.


"שימחת את גילי כל כך, הוא מעריץ כל כך גדול שלך! אני לא יודעת
איך להודות לך"
הודתה בהתרגשות אימו של גילי לאורטל גזית, אשר הקדישה מזמנה
לביקור במחלקת הילדים של בית החולים תל-השומר.
"באמת, אין שום צורך להודות, התודה הכי גדולה שלי זאת הידיעה
שהביקור שלי נתן לבילי כוח להתמודד עם המחלה הנוראית שלו. באתי
לחזק ויצאתי מחוזקת".
אמרה אורטל במיומנות ומיד חייכה חיוך רחב לצד הילד הקירח, ואי
אפשר היה לדעת מה יותר מסנוור, שיניה הצחורות, שיערה הבלונדיני
ותלבושתה הורודה או מאור הפלאשים.
הייתה זו המנהלת האישית של אורטל שנאלצה להרוס את החגיגה,
כשניגשה לאורטל וזירזה אותה.
היא הזכירה לה שעליהן להגיע בהקדם לאולפן והן באיחור כבר עתה.
"הבטחתי לעצמי שלא משנה מה יהיה, אני לא אתן לתוכנית לפגוע
בהתנדבות השבועית שלי בבית החולים, ואני בטוחה שבהפקה יבינו את
זה", השיבה אורטל בקול רם, וגרמה למנהלת להרים טלפון להפקה
ולהלחם על אישור לאחר.
אורטל המשיכה לעבור בין מיטות הילדים, שוחחה עימם קצרה, חתמה
להם על הגבס ואפילו ניפחה לכמה מהם בלונים בצורת חיות. אכן,
רבים היו כישוריה של אורטל, ולא רק בשירה הצטיינה. הבלונים שלה
בהחלט היוו מוקד למשיכה והייתה חייבת להם חלק גדול מהצלחתה.
מבין כל המתמודדים, הייתה היחידה שמלבד קולות הילדות בנות
השתיים עשרה קיבלה גם את הקולות של אביהן, ובזכות כך הרוויחה
את מקומה בגמר. בזכות כך ובזכות העדרותו של אביב אליאסי ברגע
האחרון.
לאחר זמן לא מועט אך גם לא רב מדי, הציצה אורטל בשעון וקראה
בקול "אוי, לא שמתי לב לשעה, לצערי אני חייבת ללכת".
מיד החלו כל הנוכחים בחדר להשמיע את מחאתם, ולבקש ממנה לפני
שתלך, שתשיר שיר. רק שיר אחד, קטן. לא יכול להיות שאורטל גזית
באה לבקר ועוזבת מבלי לשיר בקולה המלאכי.
אורטל לא יכלה לאכזב את קהל המעריצים, ולאחר שקיבלה במבט את
אישורה של המנהלת האישית להתעכב בעוד שלוש דקות, נעמדה במרכז
החדר והחלה לשיר בקולי קולות את השיר שהעלה אותה על המפה והביא
לה את הפריצה הגדולה בתוכנית, כשחשפה את המנער הקולי המיוחד
והרחב שלה.
"זה הקיץ האחרון שלי אתכם, עם הגשם הראשון אני אעלם".
כשסיימה לשיר, ראתה את כולם מסביבה מזילים דמעה, ושמחה בליבה
מהמחשבה ששוב הצליחה לרגש את כולם בעזרת קולה.
היא נופפה לשלום לצלמים, לילדים ולהורים, עזבה את בית החולים
ועשתה את דרכה לאולפן, כשמנהלתה האישית צועדת לצידה ומתלחשת
איתה לאורך כל הדרך.
"כל הכבוד אורטל, אני מורידה בפניך את הכובע, באמת, כל הכבוד".


אופיר חוזה התהלך ברחבי דימונה יחד עם צוות הצילום של התוכנית,
בשביל לצלם קטע שיוקרן בתוכנית לפני הגמר.
הוא לא יכל ללכת מבלי להעצר כל כמה צעדים על ידי תושב העיר,
שאמר לו כמה הוא אוהב אותו. אם היה מדובר בזקן חביב, זוג צעיר,
ילדות קטנות, נשים עממיות שדיברו בגאווה על נציגם ששם את
דימונה על המפה, ואישה אחת זקנה שהתבלבלה בינו לבין עמית סופר
והצחיקה את כולם בשפתה ההזויה וקולה הצווחני. צוות ההפקה היה
מאד מרוצה מהחומר שנאסף, ולסיום ביקש ממנו להעמד במרכז העיר
ולהתחיל לשיר.
אופיר קצת הובך מהמעמד. עד כמה שההגיון אומר בדיוק ההפך, הרבה
יותר מלחיץ לעמוד סתם ככה באמצע הרחוב ולפצוח בשירה כשמסביבך
צוות צילום ומבטים נעוצים של העוברים ושבים, מאשר לשיר באולפן
הבטוח אל מול המצלמות עם האקוסטיקה האולפנית, הקהל הממושמע
ומאות אלפי הצופים בבית.
ההתרגשות השפיעה עליו יותר מדי, והוא לא הצליח לשיר כהלכה. שוב
ושוב במהלך השירה קולו התחלף כאילו היה ילד בר מצווה.
צוות הצילום נראה מרוגז מהטייקים הרבים שנדרשו לצלם, ואופיר
טען שהכל מפני שהתייבש לו הגרון במהלך הסיור והוא לא שתה
מספיק.
הוא הרטיב את הגרון ולאחר כמה נסיונות נוספים, לבסוף הצליח
לשיר כמו שצריך בקולו הנוגה והרגיש שהביא אותו עד הגמר.
הוא היה מאד מרוצה מהתוצאה הסופית, מפני שלא רק שהצליח לשיר
היטב, אלא גם הצליח לשלב את מבטיו השרמנטיים ממיסיי הלבבות
שפשוט לא היה ניתן לעמוד בפניהם. המבטים יחד עם השירה היו
שילוב קטלני.
לאחר מכן, נסעו כולם אל ביתו לצלם אותו שם בחברת משפחתו. הבית
לא היה בדיוק מה שציפו לו בהפקה. הבמאי טען שאין שם תנאים
מספקים לצילום, ולכן נלקחה כל המשפחה אל בית אחר שם צולם הקטע.

אימו סיפרה למצלמות בהתרגשות כמה היו קשים החיים אחרי שז`אקו,
בעלה ואביו של אופיר הלך לעולמו יום אחד במפתיע לאחר שלקה
בליבו.
היא סיפרה איך למרות שהיה קשה להיות אם חד הורית לחמישה ילדים
מלבד אופיר, היא תמיד ידעה שיש לו כישרון גדול, ובעוד כל
הילדים יצאו לעבוד בשביל לעזור לכלכלת הבית, התעקשה שאופיר
ימשיך ללמוד פיתוח קול, ואפילו לקחה עבודה נוספת בשביל לממן את
השיעורים שלו.
אופיר החל להזיל דמעה למרות ששמע את אימו מספרת את הסיפור הזה
כבר פעמים רבות ופצח בנאום משלו:
"כל מה שיש לי אני חייב לאישה הזאת. בלעדיה הייתי עכשיו מסתובב
ברחוב. בגרות לא הייתה לי. לא הייתי יכול ללמוד. כל מה שהיה לי
זה הדחף השירה, והיא האמינה בי, ודחפה אותי, ורק בזכותה בכלל
הלכתי לאודישנים ועברתי."
כל הסובבים נמסו למשמע הדברים, ואופיר העניק לאימו חיבוק שבא
מתוך אהבה. המצלמה מאד אהבה לצלם דברים מסוג זה. המצלמה חיבקה
את אופיר.
הבמאי החליט שהם סיימו לצלם את כל מה שהיו צריכים ושיש להם
מספיק חומר, והגיע הזמן לשוב לאולפן. הוא החל לראות במוחו איך
יראה הקטע לאחר עריכה, וידע שלא תשאר עין אחת יבשה בקרב
הצופים, מה שיהפוך את הקרב המשולש למותח יותר, מפני שעד עכשיו
אופיר היה החוליה החלשה. הצופים כנראה כבר מאסו בעוד סיפור
סינדרלה, אבל אפילו הבמאי לא ידע שמה שמה שהוא הולך להגיש
העונה לצופים יותר קרוב לסיפור הפרברים.
לפני שעזבו, אופיר ניגש שוב לאימו, נתן לה חיבוק חזק הפעם מחוץ
למצלמה ולחש באוזניה
"אמא, אני לא אשכח את מה שעשית עבורי".  


כבר משלבי ההכנות לעונה החדשה של תוכנית הזמרה הפופלרית, ידעו
מפיקי התוכנית שהעונה הזאת היא עונה של להיות או לחדול.
העונה הקודמת הייתה העונה הגרועה ביותר בתולדות התחרות.
הרייטינג צנח, המבקרים שיסו, המתחרים לא היו על רמה ואף אחד
מהם לא הצליח להוציא שיר שהפך ללהיט או אפילו לשחק בטלנובלה,
צוות השופטים היה עייף ושחוק ובפעם הראשונה אי פעם הם לא
הצליחו למלא את כפר המוסיקה בקהל.
כשהעונה הסתיימה, נערך בדק בית מקיף ורציני, והיה ברור שדברים
לא יכולים להשאר כפי שהיו. צוות השופטים הוחלף כולו בצוות
שופטים חדש, רענן ואכזרי מתמיד. מיטב המוסיקאים הממורמרים
בתעשייה גויסו לעסק על מנת לשפוך את חמתם על המתמודדים.
סכום עתק הוצא על השכר של השופטת חווה אלברשטיין, שתוכניות
ההומור מיד החלו לחכות את הבעות פניה שנראו כסובלות מעינויים
קשים כל שנייה שהיא לוקחת חלק בתוכנית. פניו של רואה החשבונות
שלה דווקא הביעו שביעות רצון.
העורך הראשי הוחלף, הצלמים החולפו, התאפורה הוחלפה, הלהקה
הוחלפה וכמעט לא נשאר אדם שעבד בתוכנית גם בעונה הקודמת.
הפיטורים המתוקשרים ביותר היו של מנחה התוכנית הותיק, אלעד
רפאל, אשר היה שם מהתוכנית הראשונה.
פיטוריו היו הפרת חוזה בוטה שנגררה לבית משפט, אבל חמור יותר
מבית משפט, היו מדורי הרכילות. הרי כל עונש שיטיל בית משפט לא
יהיה חמור יותר מדעת קהל שלילית בעקבות משפט ציבורי.
רפאל ניצח במשפט ואומנם פוצה כספית בסכום עתק, אך זה לא הספיק
בשביל לפצות על העלבון העצום שחש. בכל מדור רכילות, עיתון
ותוכניות אירוח שמח לפתוח את הפה ולספר את כל הסודות האסורים
מחדר ההלבשה. על שינוי הקולות וההצבעות, דחיפה מכוונת של
מתמודדים מסויימים על חשבון מתמודדים אחרים, מתמודדים שעברו
דרך חדר המיטות בכדי להתקבל או להתקדם בתוכנית ושלל סקנדלים
אחרים שתפסו כותרות והפכו לשיחת היום בברנז`ה ובציבור.
בכל עונה אחרת אנשי ההפקה היו מאד מודאגים מההשמצות והשם הרע
שיצא להם, אך הפעם לשם שינוי שמחו על הפרסום, החשיפה וערור
העניין שמוציא להם השם הרע. הם ידעו שכבר לא יכלו לשנות את
המצב, אבל הכיוון הצהוב יותר התאים לאווירה שתכננו שתהיה
לתוכנית העונה, וקיוו שהדבר יהווה מקפצת רייטינג גם אם יהיה
קצת לא נעים. אחרי הכל, אין דבר כזה פרסום רע, ולא נעים יש רק
בלחם וגם אותו אוכלים.
העונה באמת החלה בהצלחה עם רייטינג נאה ובאז ציבורי, אבל הכל
שכך מהר מאד, המבקרים שוב קטלו, הרייטינג שוב צנח, ולא נראה
שיש דבר שיוכל להציל את העונה הזאת ואת התוכנית.
עד שהמתמודד אביב אליאסי נרצח.

                                                           

"כן, מותק, עכשיו אנחנו לבד ואפשר לדבר חופשי" לחש עמית סופר
לתוך הנייד שלו, כשדלת האולפן נסגרה מאחוריו והוא קיבל מעט
פרטיות. הוא המשיך להתקדם לתוך חדר ההלבשה שלו, וסגר היטב את
הדלת.
"אוף, ממי, אני לא יכול לסבול את כל הפאקצות האלה בנות השמונה.
אני נשבע לך, אני מתישהו אשתגע"  אמר סופר בעצבנות.
"אל תדאג, תבוא הביתה, אני אכין לנו ארוחה טובה, נרות, אולי
אפילו איזה אמבטיית קצף טובה"- הגיב הקול מהצד השני.
"אני לא יודע מה הייתי עושה בלעדיך, לא הייתי מצליח לשרוד יום,
הילדות האלו היו משגעות אותי" התלונן עמית.
"עוד שנתיים-שלוש כל הבנות הטיפשות האלו יגדלו ויקבלו קצת שכל
במקרה הטוב, או יעברו לחתיך התורן הבא במקרה הרע, ואתה תתחנן
לקבל את תשומת הלב שאתה מקבל עכשיו". השיב הקול באכזבה מהצד
השני.
"כן, אבל כשזה יקרה, אני תמיד אוכל לחשוף אותך בכתבה גדולה
במגזין של הסופשבוע ולחזור שוב למרכז העניינים עם קהל חדש" אמר
עמית בהלצה שלא הובנה נכון מהצד השני.
"אולי אותך זה מצחיק, אבל אני לא יודע אם אני אוכל לחכות כל כך
הרבה זמן. אני לא יכול להמשיך לחיות ככה בסוד. זה קשה לי, זה
כואב לי". אמר הקול בכאב.
"מותק, ממי, אני חייב לנתק, המאפרת נכנסה, אני לא יכול להמשיך
בשיחה עכשיו. נדבר אחר כך, אוהב, ביי.", אמר עמית וניתק במהרה,
בוהה במראה דקות ארוכות.
לבסוף פתח את הדלת ובירר עם עובד מההפקה מתי המאפרת מגיעה.


היא נופפה לשלום לצלמים, לילדים ולהורים, עזבה את בית החולים
ועשתה את דרכה לאולפן, כשמנהלתה האישית צועדת לצידה ומתלחשת
איתה לאורך כל הדרך.
"כל הכבוד אורטל, אני מורידה בפניך את הכובע, באמת, כל הכבוד.
אלף מסיבות יחצ"נות לא היו משתוות לנאום שלך על זה שלא תיתני
לתוכנית לעצור לך את רוח ההתנדבות".
השתיים עשו את דרכן החוצה, עוברות על פני אימהות שהתלחשו בינהן
וניסו להבין איך זה שאורטל גזית דורשת מההפקה לא לפגוע
בהתנדבות שלה בבית החולים אם מעולם לא ראו אותה כאן קודם לכן.

"אוף, אני חייבת מקלחת דחוף, כל הילדים המגעילים האלה עם
הבקטריות שלהם. היצורים האלה הם פשוט נושאי מחלות. אני לא
מאמינה שאני צריכה להתעסק בשטויות האלה, יש לך אולי מגבון לח?"
שאלה אורטל בזמן הליכה מהירה, בעודה מנסה להקפיד על מראה
הממהרת להגיע למקום אחר בעל כורחה למרות רצונה העז להשאר.  
"זה ישתלם לך אורטלו`ש, את תראי. את לא יכולה לנצח את עמית או
אופיר בשירה. בואי נדבר דוגרי, לולא מה שקרה לאביב, כנראה בכלל
לא היית מגיעה לגמר. מה שכן , את יכולה לנצח אותם בפופלריות.
לאף אחד מהם אין פונטציאל הצבעה וקהל רחב כמו שלך. כל הגברים
רוצים אותך וכל הנשים רוצים להיות כמוך.  את צריכה להמשיך עם
תדמית אמא תרזה הסקסית שלך רק עוד שבוע. אחרי שתזכי בגמר תוכלי
לעשות מה שאת רוצה", אמרה המנהלת בעודה מנסה להדביק את קצב
הליכתה של אורטל תוך כדי  פתיחת תיקה ושליפת חבילה של מגבונים
לחים.
"אני מאד מקווה שאת צודקת, אני לא יודעת עוד כמה זמן אני אוכל
להמשיך ככה. הייתי היום כל כך קרובה להתפרץ על הילד הזה שהזיל
עלי ריר. אחרי שהייתי מסיימת איתו, הוא היה עובר למחלקת
טראומה". אמרה בעודה מתנגבת ויוצאת משערי בית החולים, ולקינוח
הוסיפה:
"תגידי, הסרטן הזה שיש להם, זה מדבק?"


לפני שעזבו, אופיר ניגש שוב לאימו, נתן לה חיבוק חזק הפעם מחוץ
למצלמה ולחש באוזניה: "אמא, אני לא אשכח את מה שעשית עבורי ".

"אתה תשכח, ועוד איך תשכח. אני זוכרת את זה מספיק כל יום בשביל
שנינו. תשכח את זה, תתמקד במה שחשוב, תתמקד בזכייה הזאת" השיבה
לו אימו.
צוות הצילום התקפל והחל להכניס את כל האביזרים לואן, ובינתיים
אופיר נשאר לבדו עם אימו.
"תגיד אופירי, למה הם לא רצו לצלם בבית שלנו, מה לא היה טוב?"
שאלה האם.
"זו לא הייתה הדירה העממית והפשוטה שהם חשבו שהיא תהיה" השיב
אופיר.
"ומה רע בזה?" שאלה אימו
"שהם לא יכולים להציג אותי כנער שחולץ על ידי צוות התוכנית
משכונת מצוקה ושינה את חיו לחלוטין כשברקע ריצפת שיש יקרה
ורהיטים עתיקים ששווים הון עתק", הסביר בסבלנות לאימו.
"אתה צריך להתנצל על זה שיש לך כסף? אני לא ראיתי את אביב
אליאסי ימח שמו וזכרו  מתנצל על זה שהוא גר בדירה מפוארת בצפון
תל אביב. זה לא הגיוני שאנשים שחיים בדימונה יחיו חיי מותרות?"
שאלה בכעס.
"הגיון לא מנצח בתחרויות שירה" השיב
"גם שירה לא מנצחת בתחרות השירה הזאת" החזירה והוסיפה, "טוב,
אני מניחה שתדמית זה כל העניין,  אם כך, אני חושבת שעשיתי
עבודה מוצלחת. כל הסיפור של אבא שלך יביא לך קולות. רק נקווה
שהם לא יגלו שהליקוי שנמצא בליבו הוא כדור 9 מילימטר ".


אביב אליאסי היה כוכב. היה לו את הלוק הנכון, ההליכה הנכונה,
הדיבור הנכון, השם הנכון ויכולת השירה הנכונה. הוא אפילו ידע
לבשל. השופטים קיבלו אותו לתוכנית פה אחד.
עקב שלל כישוריו, ההפקה כלל לא אהבה אותו. הם לא ידעו שהוא כל
כך מושלם כשבחרו בו, ולאחר כמה שבועות כשהתגלו יתרונותיו
הגדולים על יתר המתחרים, ידעה ההפקה שהוא מהווה עבורם בעיה
רצינית, והם האשימו אותו כגורם העיקרי לצניחה ברייטינג.
הפער הגדול בין איכותו ליתר המתמודדים הוריד את המתח, מפני
שהיה ברור שהוא הולך לקחת בגדול את התחרות . מה הטעם לצפות
בתוכנית כשידוע מראש מי ינצח?
אנחת רווחה גדולה נשמעה באולפנים כשדווח שאביב אליאסי נמצא מת
בדירתו קצת לפני שלבי חצי הגמר.
במשך כל היום ההפקה לא הצליחה ליצור עימו קשר, והדבר נראה חשוד
בעינהם. השמועות התחילו לרוץ בפורום באינטרנט. המעריצות הלינו
על כך שהוא לא עונה להן יותר. חלק אמרו שההצלחה עלתה לו לראש
והוא נהיה סנוב ומתנשא שכבר לא עונה למעריצות.
חלק אחר הגן עליו באדיקות וטען שהוא בוודאי עסוק מדי או שנגמרה
לו הסוללה.
משחלפו כמה שעות, ועדיין לא הצליחו ליצור איתו קשר, ולאחר שגם
בני המשפחה נותרו חסרי אונים וחסרי תשובות, שלחה ההפקה נציג
לביתו לרדת לשורש העניין.
כשהוא הגיע לדירה, הוא הריח ריח חריף מגיע מבפנים, אבל אף אחד
לא פתח לו. הוא הזעיק את המשטרה שפרצה את הדלת, שם נמצאה שכובה
על הריצפה גופתו של אביב אליאסי.
תוך דקות מדיווח על המקרה בקשר המשטרתי, השמועה החלה להתפשט.
תחילה הופץ שהוא מת מוות טבעי, וזה היה נכון חלקית. אין דבר
יותר טבעי מלמות אחרי שיורים בך כדור בראש. הרוצח לא הסתפק
בירי בלבד, הוא גם עיטר את פרצופו של אביב בחתכים עמוקים בעזרת
סכין יפנית.
הלוויה שלו הייתה מהגדולות שבלוויות ישראל. מאות אלפי אנשים
ליוו אותו בדרכו האחרונה, אלפי בנות ישראל התאבלו וצרחו
והחליפו את חולצת הבטן הורודה בחולצת בטן שחורה.
באותו שבוע הם ערכו תוכנית מיוחדת לזכרו בה שרו המתמודדים
שירים שהוא אהב, וגם כאלה שלא שהם אמרו שהוא אהב. הייתה זאת
התוכנית בעלת הרייטינג הגבוה ביותר בהיסטוריה של ערוץ 2. אפילו
יותר מדודו והחייזרים.
אילן שושן הכין במהירות תוכנית שחקרה את נסיבות מותו
המיסתוריות שגם גירדה את פסגות  הרייטינג.
לאחר שבועיים התוכנית שבה למסלולה הרגיל, אבל עתה עם רייטינג
כפול ומתח גדול יותר, מפני שבעקבות מותו של אליאסי, הכל באמת
היה פתוח.
כולם היו מרוצים. חוץ מאביב אליאסי כמובן, אבל גם הוא לא פצה
פיו והתלונן.
המשטרה פתחה בחקירה אינטסיבית, וזנחה תיקים של רציחות ואונסים
אחרים עם פחות עניין לציבור. אחרי הכל, בראש ובראשונה זכות
הציבור לדעת, וזה מה שהציבור רוצה לדעת, לא מי אנס עוד איזה
ילדה בת 5 מכפר נידח בדרום.
כיווני החקירה היו רבים ומגוונים, ומספר החשודים הפוטנציאלים
עלה מדי יום. האם הייתה זאת מעריצה קנאית? סכסוך משכבר הימים?
גורם שנשלח על ידי אחד מהמתמודדים? ואולי דווקא מישהו ממהפקה?
גם ההאפשרות של התאבדות לא נשללה על הסף, אבל כן הושארה על אש
קטנה, בשביל לא לפגוע במורל הלאומי.


"אני לא מבין, יש כל כך הרבה משתתפים בתוכנית, למה החלטתם
שדווקא אני חשוד? בחיים לא הייתי פוגע במישהו, בטח שלא באביב.
היינו חברים טובים, אתם יכולים לשאול את כל מי שהיה על הסט"
אמר עמית סופר לשוטרים בחדר החקירות.
"אתה היחיד שהתקרב אליו מבחינת פופלריות, ואתה היחיד שהיה לו
סיכוי קלוש לנצח אותו. ידעת שברגע שתפטר ממנו, סיכויי הזכייה
שלך יעלו פלאים." ענה זה שניסה לשחק אותה השוטר הרע, אבל עשה
זאת בצורה עלובה למדי.
"שטויות. אני ואופיר היינו חברים טובים. יש דברים שיותר חשובים
בחיים מזכייה באיזו תחרות. בחיים לא הייתי פוגע בחבר בשביל
תחרות מטופשת" ענה עמית.
"אז אני מניח שהטלפונים הרבים שעשית אליו היו שיחות ידידותיות
בין חברים?" אמר השוטר בקשיחות.
"כמובן" ענה הזמר בתמימות.
"גם השיחות צלצול-ניתוק בנות הדקה שערכת במשך שלושה לילות
רצופים אל דירתו?" המשיך וחקר.
"אין לי מושג על מה אתה מדבר" המשיך וענה.
השוטר הציג בפני עמית פירוט שיחות טלפוניות שהוכיח שאכן עשה את
השיחות שבהן הואשם.
"זה לא מה שזה נראה" נכנס עמית מיד למגננה.
"אני לא יודע כמו מה זה נראה, אבל לפי עדות שקיבלנו, באותו יום
שהתחילו השיחות, נראיתם מתווכחים בלהט, ונשמעת צועק שאתה תעצור
אותו, לא משנה מה תצטרך לעשות" שלף החוקר את הקלף המנצח.
עמית החל לגולל בזכרונו את  אשר קרה. הוא ידע בדיוק מי סיפר על
כך. הוא התקשר לבן זוגו באותו יום והחל לדבר איתו שיחה
אינטימית למדי. לאחר כמה דקות הבחין באביב עומד סמוך, ולא היה
לו ספק כי הוא שמע את השיחה שלא היה אמור לשמוע והבין ממנה
דברים שלא היה אמור להבין.
הוא ניתק מיד ורץ לעבר אביב. הוא הזהיר אותו שהדבר לא ידלוף
למדורי הרכילות. אביב נפגע בגלל מכך שעמית חשב שהוא מסוגל
לעשות דבר כזה. הוא נפגע כל כך שהוא איים עכשיו שהוא יעשה את
זה.
השניים התחילו לריב ריב קולני למדי, למזלם אף אחד לא היה
בסביבה. כלומר זה מה שעמית חשב, אבל מסתבר שמישהו כן היה
בסביבה בשביל לדווח על כך לשוטרים.
השניים הסתכסכו וכתוצאה מכך החל עמית להטריד את אביב בלילות,
והיה נהנה לשמוע למחרת באולפן את אביב מתלונן על המעריצות שלא
נותנות לו לישון בלילה. השניים לא השלימו מעולם, אבל סודו של
עמית נשאר בגדר סוד. יום לפני הרצח פורסם סקר שהראה כי עמית
מצמצם את הפער בצורה די משמעותית. עמית חשש מכך שבמידה ויצמצם
את הפער יותר מדי, אביב יחשוף את סודו השמור במדורי הרכילות,
והחליט לעשות כל שביכולותו על מנת לעצור אותו.
"אני אומר לך אדוני השוטר, אני חף מפשע. כן, רבנו, אבל זה היה
סתם ריב מטופש על מי זמר יותר טוב. ואכן, התנהגתי כמו ילד קטן
עם השיחות טלפון, אבל מעולם לא הייתי רוצח מישהו, בחיים שלי לא
החזקתי נשק, אפילו לא עשיתי צבא". אמר עמית בקול תחינה.
"נניח וזה נכון, ושאנחנו מאמינים לך, אז מי רצח את אביב
אליאסי?" שאל החוקר השני.
"מי שהיה לו את האינטרס הכי גדול כמובן. מי שעמד להפסיד לו,
ללכת הביתה ולוותר על כל חלומותיו כבר בתוכנית הקרובה. אורטל
גזית. חוץ מזה, יש משהו נוסף שאתם צריכים לדעת עליה..."


"אני? אני? אני? אני נראית לך כמו מישהי שיכולה לרצוח מישהו?"
שאלה אורטל בהלם מוחלט.
"לא, אבל גם אביבה גרנות לא מתאימה בדיוק לפרופיל, וכולנו
יודעים איך זה נגמר. זה גם לא בלתי אפשרי ששידלת מישהו לעשות
את זה עבורך" ענה החוקר.
"אבל למה שאני אעשה זאת?" שאלה אורטל וסידרה את חולצה הצמודה
מאד במטרה למקד את מבטו של החוקר לאיזור מסויים מאד. גם עמית
סופר ניסה להשתמש בטריק הזה.
"אולי בגלל שפחדת שאת הולכת הביתה בתוכנית הקרובה לאחר
שתתמודדי נגדו?" השיב החוקר.
"הו, בהחלט ידעתי שברגע שאתמודד נגד אביב, זה סוף הדרך בשבילי
בתוכנית. אבל קיבלתי את זה בצורה יפה. אביב היה מוכשר בטירוף
ובהחלט הגיע לו. זה לא נורא אם לא אזכה בתוכנית ואהפוך לזמרת
מפורסמת, יש לי מספיק דברים אחרים שממלאים את חיי ומספקים
באותה מידה, כמו ההתנדבות בבית חולים תל השומר למשל." אמרה
אורטל והסירה את הגומייה משערה הבלונדיני בצורה מפתה.
"ואולי בגלל שאביב ידע משהו שהוא לא צריך לדעת?" תהה החוקר
"כמו מה?" שאלה אורטל למרות שבליבה ידעה למה מתכוון החוקר.
"אולי בגלל שהוא ידע שאת נמצאת בקשר רומנטי עם אופיר חוזה,
ושאם הקשר הזה ידלוף, מיד תאבדי את כל קולות הגברים המאוכזבים
שחיו בפנטזיות שיש להם סיכוי איתך, ואת הסיכוי לחזור בגלגל
ההצלה".שפך החוקר את כל הידוע לו בצורה מאד לא מקצועית.
אורטל החלה לראות הכל במעורפל, כפי שקורה בסרטים כשחווים
פלאשבק. היא ראתה את עצמה מתנשקת עם אופיר בחדר ההלבשה, כשלפתע
הזיז אותה הצידה וטרק במהירות את הדלת. הוא היה מודאג מפני
ששמע מישהו עובר בסביבה, וכשטרק את הדלת ראה שזה אביב.
אורטל לא הבינה על מה כל המהומה, ואביב הסביר לה שאסור שהקשר
בינהם יצא החוצה. הוא התחיל למלמל משהו על אימו שהוא לא ממש
הבינה, אבל בסופו של דבר לא חקרה יותר מדי וחשבה שזה דווקא
יכול להיות מסעיר לנהל רומן סודי, ולכן שיתפה פעולה.
"אני בהלם בכלל שאתה אומר את זה! כן, הייתי בקשר עם אופיר, אבל
הדבר האחרון שהדאיג אותי זה שהקשר הזה ידלוף. אופיר היה המודאג
היחיד בקשר הזה. משהו בקשר לאמא שלו. נראה לי שזה בגלל שהיא
שונאת אשכנזים. בכל מקרה, הקשר הזה נגמר שבוע לפני שאביב מת.
אם כבר יש מישהו שאתם צריכים לחקור בעניין הזה, אז זה אופיר".


"אז תגיד לי אופיר, למה אמא שלך לא יכלה לדעת על הקשר בינך
לבין אורטל גזית?" שאל החוקר בעייפות, מת כבר לגמור עם החקירה
הזאת שרק הולכת ומסתבכת.
"מי סיפר לך את זה? אורטל? אל תאמין לאף מילה שהיא אומרת. היא
הייתה צריכה להתמודד נגד אביב ולעוף. יש מישהו שיש לו אינטרס
יותר גדול מלרצוח את אביב ממנה?" שינה מיד אופיר את הנושא.
"יש לנו הוכחות חד משמעויות שאורטל גזית חפה מפשע" שיקר החוקר
ולגם לגימה עמוקה מכוס הקפה.
"תראה, זה נכון, לא רציתי לספר על הקשר שלי עם אורטל לאמא. אתה
מבין, מאז שאבא שלי מת, בשביל אמא שלי הקריירה שלי זה הכל, ואם
היא הייתה יודעת שאני מתעסק במשהו שעלול להסיח את דעתי
מהתחרות, היא הייתה משתגעת. עשיתי זאת מתוך חשש לחייה. היא כבר
אישה מבוגרת עם בעיות בלב. אם היא הייתה מגלה דבר כזה, זה יכל
לשלוח אותה לקבר שלושים שנה מוקדם מדי" ענה אופיר בכנות.
החוקר כבר היה מבולבל, בעבר הוא נתקל בחקירות בעייתיות רבות
שלא היה להן קצה חוט, ואילו עתה יש לו קצוות רבים שמובילים
לכדור צמר ענקי וסבוך.
"תראו, לא ייחסתי לזה יותר מדי משמעות..." החל אופיר לדבר
בהיסוס והמשיך "אבל ימים לפני הרצח ראיתי ויכוח סוער ביותר בין
עמית סופר לאביב. הוא אפילו איים עליו שהוא יעצור אותו ולא
משנה מה הוא יצטרך לעשות...".


יום לפני הגמר הגדול, הובא למעצר, אלעד רפאל, מנחה התוכנית
לשעבר, באשמת רצח אביב אליאסי. היו אלו חבריו שהסגירו אותו
למשטרה לאחר שיום לפני הרצח בילו עימו ערב בפאב בו השתכר יותר
מדי והחל לומר כל מיני דברים על פגיעה בתוכנית, בהפקה, איך הוא
ירצח את המתמודדים אחד אחד ועוד כל מיני שטויות ופטפטת של אדם
שיכור מדוכא שהם לא יחסו להם חשיבות.


הערב הגדול היה בעיצומו והוקדש לזכרו של אביב אליאסי. כפר
המוסיקה היה מלא עד מינוס מקום. אנשים נדחפו והצטופפו כסרדינים
על מנת לראות את הגמר המתוקשר ביותר שהתקיים עד כה בישראל.
האווירה הייתה מדהימה ומחשמלת, והיה ניתן לחתוך את המתח בסכין
יפנית.
עמית סופר היה הראשון ששר והפליא בביצוע ל"בשדה ירוק" של מאיר
אריאל. אורטל גזית היממה את הקהל בהופעה מחשמלת ל"חייל שלי" של
מיכל אמדורסקי ולמרות שקולה לא היה במיטבו, ריקודה החושני חיפה
על כך.
אופיר חוזה הלך על בחירה סטנדרטית וחסרת מעוף של "כלים שלובים"
של גידי גוב, מפני שידע שלא משנה באיזה שיר יבחר, כל עוד יעמוד
וישיר אותו עם מבטו השרמנטי, הוא יצליח כבר להמיס את הקהל,  אז
עדיף ללכת על בחירה בטוחה.
הערב עבר בצורה חלקה, מלבד תגרה קטנה שהתלקחה בין כמה מעריצות
שנזרקו מהמקום על ידי האבטחה.
חצי דקת הפרסומת האחרונה לפני התוצאות נמכרה בקרוב למליון שקל.
הרגע הגדול הגיע, ושלושת המתמודדים עמדו זה לצד זה על הבמה
שבמרחק קטן מהם עמד המנחה שפצח בנאום קטן.
"חבר`ה, אני יודע שעברתם דרך ארוכה ואתם מעוניינים לדעת את
התוצאות, אבל אם חיכיתם כל כך הרבה זמן, נחכה עוד כמה שניות
בזמן שנזמין את משפחותיכם לבמה להיות איתכם במה שהולך להיות או
הרגע המשמח ביותר בחייכם עד כה, או רגע מאכזב, למרות שאני בטוח
שכולכם תצליחו בגדול".
הוריה של אורטל גזית עלו לבמה יחד עם אחותה הקטנה והמכוערת
ונעמדו לצידה. אימו של אביב נעמדה לצידו בהתרגשות והוא דאג מעט
לשלומה במעמד מותח זה. הוריו של עומר התייצבו גם הם לצד בנם,
למרות שהאיש היחיד שרצה לצידו כרגע כלל לא נכח שם מפאת שמירה
על דיסקרטיות.
"והזוכה הגדול, והכוכב הבא של ישראל..." החל המנחה לומר ולספור
לאחור.
10...9...8... ליבם של השלושה הלם כמו שלא הלם מעולם.
4...3...2...אגלי זעה נטפו ממצחם.
"יש לנו כוכבת! אורטל גזית היא הזוכה הגדולה של העונה הזאת!"
זיקוקים. צרחות. מחיאות כפיים. בכי. אורטל זינקה בשמחה ממקומה.
בלונים.
לפני שהספיקה לתת זינוק נוסף, לפתע נשמעה ירייה שפילחה את
האוויר ואת גבה.  אורטל צנחה מיד על הריצפה בידי הוריה, והקהל
החל לרוץ לכל הכיוונים בפאניקה, דורס אחד את השני ומוחץ את
האיטיים והכבדים למוות.
"לא! אמא! מה עשית?!" זעק אופיר. "תניחי את האקדח אמא, אני
מתחנן!" המשך לזעוק ורץ לעבר גופה של אורטל שהיה מונח על במה,
והחל לבכות עליה.
"אל תבכה כמו נקבה!" צרחה עליו אימו.
"את מפלצת! זה מה שאת! מפלצת! אהבתי אותה!" קרא לעבר אימו.
"כל מה שעשיתי עשיתי בשבילך. אני לא אתן לאיזה נסיכת סיליקון
להרוס לך את הקריירה, בדיוק כמו שלא נתתי לאבא שלך להרוס לך את
החיים עם כל הדיבורים שלו על להשאיר אותך בבית הספר. מה היה
יוצא מזה? הא? לאן היית מגיע? לשום מקום, לשום מקום היית מגיע!
אני לא אתן לאיזה נסיכת סיליקון להרוס לך את הקריירה בדיוק כמו
שלא נתתי לאליאסי ההוא להרוס לך את הקריירה. למה מי הוא חושב
שהוא? מלך העולם עלאק... הוא כל כך מושלם עלאק...הפנים שלו לא
היו כל כך מושלמות אחרי שסיימתי איתו!".
אומנם ההמולה שהייתה במקום יצרה רעש חזק, אבל כל מי שהיה במקום
יכל לשמוע את היד לוחצת את ההדק, ולראות בדיוק את הכדור שנורה
על ידי כוחות האבטחה לעברה של האם המשתוללת. היא צנחה על
הריצפה ומתה במקום שלושים שנה מוקדם מדי.


עמית סופר הבין מאותו אירוע כמה שבריריים הם החיים היכולים
להגמר בכל רגע, יצא מהארון וקיבל כתבה גדולה בעיתוני סוף
השבוע. משם הקריירה שלו רק דעכה לאיטה במהירות.
אופיר חוזה עזב את הארץ והלך לחפש את עצמו בהודו למשך שנה.
כשהוא חזר, הוא היה כל כך מסומם שהוא לא זכר כמעט דבר ממה
שאירע.
ההפקה דאגו לשווק מארז די וי די  מפואר של ערב הגמר כולל הרצח.
הם טענו שזו דרך יפה ומכובדת להנציח את זכרם של אביב
והמעריצות. כמובן שהעבודה על העונה הבאה החלה באופן מיידי,
ודרכים יצירתיות על איך להתעלות על העונה הזאת נזרקו לאוויר.
ובאשר לאורטל, באורח נס היא נשארה בחיים מפגיעת הכדור, ונאלצה
לבלות זמן רב בטיפול נמרץ במאבק על חייה.
הרופאים הצליחו לייצב את מצבה, אבל היא נשארה בתרדמת כמעט שנה,
ואז קרה נס נוסף. אורטל פקחה את עיניה וחזרה להכרה.
היא ניסתה לדבר, אך לא יכלה להזיז את פיה. היא ניסתה לזוז אבל
לא הצליח לגרום לשום פלג מגופה לזוז. היא נשארה משותקת. היא
החלה תהליך ארוך ומתיש של שיקום, ואפילו הצליחה להתחיל להזיז
חלק מאצבעותיה.
זאת הייתה מלחמה של המוח מול הגוף. כח הרצון של אורטל היה
גבוה. היא הייתה נחושה להשתקם, לא משנה כמה איטי יהיה התהליך.
יום אחד במפתיע, כשהגיעו הוריה לבקרה, מצאו שהיא נכנסה שוב
לתרדמת. שבוע לאחר מכן נפטרה. אף אחד מעולם לא הצליח להסביר
מדוע חלה הדרדרות כה דרסטית במצבה, דווקא בדיוק כשנראה השיפור
הגדול ביותר. היו השערות רבות, אבל אף אחד לא קלע לנקודה. אולי
היו יודעים את התשובה לכך לו רק היו פותחים את העיתון למחרת
בבוקר בעמוד האחורי ורואים את התמונה של אורטל חסרת הישע
מחובקת בכוח על ידי אפרת וראסנו, מתמודדת בעונה החדשה שבאה
לבקר ולרומם את מצב רוחם של החולים.