כמו במרבית הסיפורים העיתונאיים, גם זה התחיל בשיחת טלפון.
השעה 9:00, יום שני בבוקר, אברם מנפנף לי מקצה המסדרון וצועק
"יש לך שיחת טלפון, משהו בקשר לחומוס". חומוס בתשע בבוקר? אני?
שלא מתקרב ללאפה לפני שתיים מינימום? ברור שהסתקרנתי. "דסק
מדיני, גרשון מדבר" אמרתי בסמכותיות לשפופרת. " קוראים לי ר',
מה שאני עומד לספר לך עלול לפגוע במדינה, אבל הגיע הזמן
שהציבור ידע". "איש שב"כ? טייס בחיל האוויר?" שאלתי, "לא. סתם
הורים חסרי דמיון" ענה לי ר' והוסיף, "פגוש אותי בלונה פארק,
רכבת הרים, עוד שעה, תזהה אותי לפי העץ ריח הירוק שתלוי לי על
הצוואר."
בלעתי שני כדורי דראמאמין ויצאתי לדרך. התקרבתי לרכבת הרים
בזהירות. אמצע החופש הגדול, הלונה פארק היה הומה אדם, אבל ליד
הרכבת הרים עמד אדם אחד בודד. מוזר, חשבתי, אבל כשהתקרבתי
הבנתי. "העץ ריח לא עוזר במיוחד" הפטרתי כבדרך אגב. "זה השלישי
שלי היום, כלום כבר לא יעזור לי. אותי הם כבר חיסלו, עוד מעט
אני אצטרך לחיות על חסקה מחוץ למים הטריטוריאליים של ישראל.
בתנועה פחות מריחים" ענה לי ר'. לא יכולתי שלא להתרשם מהעצב
בקולו. דמעות עלו לי בעיניים מרוב סירחון.
הרכבת הרים התחילה לזוז ור' התחיל לספר "פרוייקט הגרעין של
ישראל. כבר בתחילת שנות השבעים הגיע הדרג המדיני למסקנה שבחיים
לא נשתמש בפצצת אטום. יותר מדי בלאגנים, חוץ מזה שלא זכרו איפה
התקינו את הכפתור האדום. מדענים עולים מעירק הגישו הצעה מפורטת
לנשק לחימה אלטרנטיבי. רק שגולדה לא התייחסה ברצינות. היתה
המון גזענות אז. אבל לבגין היה מעוף. איך שהוא תפש את השלטון
נתן את ההוראה ו.." ר' עצר לפאוזה דרמטית ואני דחפתי טישו
לנחיריים, "פרוייקט חומוס יצא לדרך". מה הוא חושב שאני? בשביל
זה יצאתי מהמיזוג? פרוייקט חומוס? "פרוייקט חומוס?" שאלתי, "זה
לא רק נשמע אדיוטי, לא שמעתי על זה אף פעם. אף אחד לא שמע על
זה. בסוף הסיבוב הזה אני יורד ואם אתה מתקשר אליי עוד פעם, אני
אדאג שיעצרו אותך". ר' לא התבלבל אפילו לשנייה, "מאז בגין, כל
ראשי הממשלות יודעים על זה. רק הם, שני אנשי מודיעין וקומץ
המדענים שמפתחים את זה. בטח שאף אחד לא שמע על זה. זה הסוד
השמור ביותר בהיסטוריה האנושית הצבאית. יש לי הוכחות. שרטוטים,
מסמכים, הקלטות ואני. אני מתרחץ שש עשרה פעמים ביום. תיגע בעור
שלי. תרגיש כמה שהוא דק, אתה חושב שורוד זה הצבע הטבעי שלי?
אני אתיופי."
מה ששמעתי אחר כך סימר את שערותיי. הרגשתי כל כך מטומטם. הדרך
הטובה ביותר שמצאו לנכון להחביא מהציבור את נשק יום הדין היתה
לא להחביא אותו בכלל. הכל התרחש לנו מתחת לאף.
"המטכ"ל הגיע למסקנה שחיסול המוני של אויבינו אינו אפקטיבי. הם
מתרבים יותר מהר משאנחנו מצליחים למצוא סיבות לחסל אותם,
שיתקבלו במישור הבינלאומי. גם התוכנית להעמיד אותם בתורים
ארוכים לקבלת תעודות זהות ומעברי בדיקה בטחונית נגנזה בסופו של
דבר. בריה"מ הוכיחה שאנשים מתרגלים לעמידה בתור. חוץ מזה, יש
לתורים שטח פעולה מוגבל. האיראנים, הסורים והעירקים משום מה
אינם מגיעים למשרד הפנים לעמוד בתור לתעודות זהות. פרוייקט
חומוס פשוט מושלם. אם הם לא יחסלו את אחד את השני בגלל הריח,
הרי שבסופו של דבר העולם כולו יפנה נגדם. על פי התיאוריה,
אפילו בארגוני הירוקים יקומו פלגים מיליטנטיים שידרשו את
חיסולם".
למה לא הלכתי לרענן את ערכת המגן? ר' הוציא מכיסו עוד עץ ריח
ירוק ותלה אותו על הצוואר.
"הוחלט שלא להקים אגף מיוחד או יחידת פיתוח. היה ברור שהעברת
תקציב מוסדרת תמשוך תשומת לב. הוחלט על פיתוח בתפזורת. אתה
מבין?" שאל ר' רטורית, "הכלים כבר היו. מדובר ברובו בהון
אנושי, ולכל השאר היתה כבר תשתית ראשונית בשטח.
הגוף האנושי, כאשר מוחדר אליו חומוס אוראלית ואחר כך מנוער
במשך שעות בחום גבוה, מייצר גז ריחני בלתי נדיף. המתמטיקה
פשוטה. חומוס + חייל + טירונות בדרום = ח 2 אווו. פרוייקט
חומוס עבר לשלב הביצוע.
יומיים אחרי ההחלטה לבצע, התחילו להופיע ליד כל בסיסי הטירונים
של צה"ל גזלנים. פתאום, ליד כל בסיס צבאי מרשים לאזרחים לפתוח
עסק? לעשוק טירונים? למכור אוכל שלא היה עובר בחינות עיכול של
מכון התקנים? אבל אף אחד לא שם לב. תוכניות המתאר של הפרוייקט
הראו שלצורך איסוף מקסימלי של הגזים שנפלטים מגופו של החייל יש
צורך בחלל עמוק ורחב. כמעט במקביל לגזלנים התחילו להחליף בכל
בסיסי הטירונים את האסלות נורמליות, דהיינו, תנאי סניטריה
בסיסיים, בבול פגיעה. חור ענק באדמה שטירונים נמוכים יכולים
ליפול לתוכו בחושך, ואף אחד לא קולט.
בתחתית הבור לא היתה כמו שכולם חשבו תחתית של בור. היו משאבות
יניקה ענקיות. וכשהיתה מגיעה המשאית לאסוף את החרא, בתחתית
הכפולה שלה היו מחביאים את הגז הדחוס ומובילים אותו ישר
לגלילות".
דווקא אני שפרסמתי את הכתבה על מכלי הדלק הענקיים בפי גלילות
והסירוב להעביר אותם. הייתי כל כך עיוור. באמת היה נראה לי
מוזר בזמנו שלישיבה בעירייה הגיע נציג המשרד לאיכות הסביבה עם
מדים של אלוף משנה בחיל מודיעין, וששבוע אחר כך העבירו אותי
לדסק המדיני ולימדו אותי על האטלס וכל מני מקומות בעולם
ומדינות וכאלה.
"אבל עכשיו זה חייב לצאת החוצה", זעק ר'. הרכבת גמרה כבר חמישה
עשר סיבובים. היתה לי סחרחורת וגם העץ ריח הרביעי והחמישי לא
עזרו. "הגענו ליכולת שיגור. תבין, גם אני הייתי חלק
מהפרוייקט". לא הייתי צריך את הנימוקים שלו. משהייה של שעה
בחברת האיש הבנתי שאת הסיפור הזה אני אפרסם. אבל ר' המשיך, אש
ודמעות בעיניו "האמנתי בלב שלם שאין דרך אחרת, אבל זה בדיוק
כמו עם פרוייקט האטום האמריקאי. רק כשאופנהיימר ראה את הפצצה
הראשונה מאירה את המדבר בזריחה הקטלנית של תום האנושות הוא
הבין את ההשלכות. כשהרחתי בפעם הראשונה את ההשלכות של פרוייקט
חומוס הבנתי. דווקא אנחנו שסבלנו פרעות, אינקויזיציה, שואה
ותיקו מול אוסטריה - אסור לנו. זה סיפור מסריח." |