חשבתי על השק הזה שאנחנו מסתובבים איתו על הגב שלנו
השק שמכיל את סיפור החיים שלנו..
הבנתי פתאום שבעצם- אנחנו מחליטים מה יהיה שם
ומכך שהשליטה על הכובד שלו היא בידיים שלנו.
בידיים שלי.

אז היתה עוד חוויה לאוסף,
רצף של החלטות נעדרות בינה מצידי שהובילו
לכמה רגעי עונג,
אשליות של אושר ושל אהבה.
אשליות זה תמיד תחושה נעימה עד שאני מתפכחת.

כרוניקה של קטסטרופה ידועה מראש.

אבל נהניתי באיזשהו שלב- ממני, ממנו, ממה שהיה.
אולי כשהבחילה תעבור הזיכרון ירגיש מתוק שוב
אולי כבר לא יהיה לי אכפת
כשהתחושה הזו של- כל כך מרומה תמצא מקומה רחוק ממני
אני אוכל לקחת רק את הידיעה שאני עדיין מסוגלת לאהוב ולהרגיש
נאהבת..
Note to self:
next time find someone who actually loves me

משום מה יש לי עכשיו תמונה בראש שלי יושבת על החוף
על קו המים
וכל השקרים שלך נעים לעברי כמו גלים
מתגנבים, כאילו לא בכוונה
מחכים להתגלות..

אם היא גילתה, איך אני לא אגלה?

טיפ קטן? בן אדם כל כך נחוש להימנע מיושר חייב ללמוד להסוות את
השקרים שלו יותר טוב,
ההישרדות שלך היא פלא אבולוציוני בעיניי..
שאף אחד עוד לא הרגה אותך

לא אני,
אני רוצה לקום מהחוף הזה ולהתרחק למקום אחר,
מדינה אחרת
עולם אחר אם אפשר.. כזה בלי מים מורעלים.
רוצה להשאיר אותך הכי רחוק ממני שאפשר
טבול עד הצוואר בשקרים שלך
אבל עם העיניים בחוץ, פקוחות
לראות מה עשית למי שכל כך התעקשת שאתה אוהב..

לשתינו..

אם זו האהבה שלך-
שאלוהים ירחם על הבאה שתאהב.

אני בוחרת מה יהיה המשקל שיתווסף לשק שלי
אני בוחרת להוסיף
שהלב שלי עדיין פועם
שהגוף עוד מסוגל להתלקח באש מופלאה
שיש בי עוד אוקיינוס של אהבה- לתת ולקבל
ושמגיע לי
זכותי
וחובתי
למצוא חבר טוב שיהיה בן זוג ראוי לי
בן זוג ראוי
ולא עוד בן זונה כמוך.