|
31/08/2006
העצב הרוחש בכהות החורש, יסוכך בסופו של דבר על ראשי יחלחל אל
קרקע הלב וייזרע יבלית למכאוב.
והחורש עצמו ינסוק אל הרהרי עננים ייחבא, אולי מבושת עצמו.
למטה קרחת תעלה בשריגי זלזלים תנשום עצמה למכאוב
אבנים שתוקי יום יפלו ברעש מחריד במורד השירים שאבדו.
ונתיבי זיכרונות ייחסמו בצו השעה.
כל המדרכות ימחקו פסיעות שעברו, יכבשו אט כבישים במרצן.
שאריות אדם שנפלו אל שולי הדרכים יידרכו דוק אל אבק
השמים יחליפו מימיהם עם מימי אוקיינוסים שחורים.
המבואות כה צרים בעיר שבקעה לה חומה.שחורים ולבנים
וצדפים שהיו ועברו לאי שם מזכירים את מימי הימים שהיו.
פעם חבשה לה העיר כומתה עכשיו מפריחה היא יונה צחורה.
את קרבי. אל תהססי מרדת בשריגי קרחות חורשים שאבדו.
הדרך מפותלת אך קצרה, אכן עוברת בפס אור מעל העיר.
(עוברת באופן מוחלט)
פסים מקלים ראש במעברי הנשים. עברי ובואי. עברי. |
|
הלאה אל המרחק
אמא שם במרחק
עוד מצפה לו דרך
ארוכה, אל המקום
בו אמא מחכה,
מדרך הר וים הלב
רוצה לשם, הלב
קורא לאמא...
נילס הולרגרסון
מחפש את אוגי,
כשבדרך פוגש את
שמשון ויובב
מרביצים לבלה
כדיי שתיתן להם
את הכתובת של
פינוקיו, כי הוא
זוכר מה קרה
לבינבה הקטנה,
אז כדיי להתחמק
מעונש של גברת
פילפלת הוא שר
להם את נעימת
הפתיחה של שלוש
ארבע חמש וחצי,
תוך כדיי מחשבה
על שישאר בינינו
עם דורון נשר. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.