שתיים וחצי ורק עכשיו נזכרתם לקום.
אחרי לילה אביך של שיחות נפש עמוקות טבעתם בין המצעים. כל אחד
לצד שלו, לבד. למרות שעד אז הייתם מחובקים והכל היה משותף לכמה
שעות.
הוא מעיר אותך בנשיקות עדינות בצוואר ואת שואלת מה השעה, כאילו
מנסה לברוח, בנהימה שבכלל לא מתאימה לך. הוא ממשיך לישון עוד
שעה ואת יוצאת לשתות קפה. אין לו מושג אפילו בכמה קופאין את
מרעילה את עצמך.

האווירה המאוחרת של הבוקר מקלקלת משהו לא ברור שאתם מוצאים
בעצמכם רק בלילה, כשחושך, ורואים רק את מה שדואגים לא להסתיר.