|
שקופיות של מלחמה מרצדות מולך על מסכים סינטטיים והפרשנויות
שלך לא מתקבלות בשום מקום.
והם לא מבינים שאולי דווקא יש לך את האומץ לעמוד מול עצמך
במדים של הווה ולנהל שיחות-שלום הרמוניות בזמן ההרס העצמי
שמפרק אותך לחתיכות קטנות. (ויבואו אנשים, וכל אחד יקח בתורו).
תוותרי כבר. אולי במלחמה הבאה.
(אני מבטיחה שיהיו עוד הרבה.) |
|
|
אשה נאה ניגשת
לדלפק במסעדה
ומסמנת לאיש
שעומד מאחוריו
לגשת.
היא מקרבת אליו
את פניה, ומלטפת
את פניו
המאדימות. "אתה
המנהל?", היא
לוחשת לו. "כן",
הוא עונה בעוד
היא מעבירה את
אצבעותיה על
לחיו ועל שפתיו,
דוחפת לו שתיים
לפה ונותנת לו
למצוץ אותן. "רק
רציתי להגיד
שבשירותים של
הנשים אין לא
סבון ולא נייר
טואלט". |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.