שוב הכל כואב לי,
אחרי זמן רב של הכחשה,
פתחתי את הדלת לאותה התחושה.
להגיד מה כואב לי ולמה אני עדיין לא מוכנה
אך לפחות החלטתי להפסיק לשקר שהכל בסדר.
מחשבות מציפות אותי כל הזמן,
בלילה בעיקר,
כשהחושך עוטף,
והשקט מתעופף לי מעל הראש.
שוב אין חשק לחייך,
לא שבדרך כלל יש,
אבל איפשהו בפנים תמיד יש חיוך כזה קטן לא מזוייף
אבל עכשיו אין!
שוב הדמעות מפסיקות,
כבר כמה זמן שהן לא יורדות,מטפטפות על פנייי,
כבר הרבה זמן שהן לא מוציאות מסרים מעיניי.
ושוב כבר לא רוצה לצאת,
רוצה להישאר בבית,במיטה ולהתעטף
להיות לבד רק אני וההרגשה שלי
לא רוצה להוציא אותה החוצה,שלא תברח לי
שלא תהרוס.
ומשהו שכבר הרבה זמן לא קרה,
שוב מרגישה בתוכי ריקנות אדירה,
שוב מרגישה שאני לא יכולה.
ושוב ושוב
ושוב ושוב
    תמיד הכל חוזר
                       שוב.