רגעים בהם הדבר המושלם היה לדבר איתך.
אי-אפשר.
מחשבות על ימים בהם הכול ישתנה. כשנחיה ביחד בדירה קטנה משלנו
ונקיף עצמנו בדברים שיעשו אותנו מאושרים ובעיקר אחד בשניה.
נבלה את לילותינו, נעודד את ימינו ונתחזק. נקים משפחה משלנו.
עתיד שחור. קיר של חומר, פוטנציאל טהור.   תמונה של עיר
אפלולית צורבת בפנסיה הדולקים (אולי ניו-יורק, אולי לונדון
עתידית), בניין אחד מואר, חדר מיטות וחיבוק. ממולו בניין
אפלולי, אדם יושב עם שמיכת צמר על ברכיו, סופג את רוח הצינה.  
          פחד. פחד שמשהו ישתבש בדרך, שמישהו יגלה ויצליח
להפריד. שהחלום הזה עוד יתפוצץ לנו בפנים. פחד שמשהו חשוב ישכח
ולא תמיד נרגיש ככה!
       משב של אמונה. יסוד של יעוד. רצון לחלוף דרך הימים
הקשים ולהיות על הנקודה שבה החיים המשותפים מתחילים.
רצון לשמוע את קולך להקשיב לפעימות ליבך. לדבר איתך.
ואי-אפשר.
מחשבות על תינוקות.
קטנים.מתוקים.צועקים.מתרוצצים.צוחקים.מרביצים. מחשבות על חיים
חדשים. על הכוח להעניק אותם, לטפל בהם. ללמד ולהעביר קדימה עוד
דור של תורשה.            התבוננות אל תוך העבר, אל חיי,  אל
הוריי ואל חיי הוריהם. הרהור (הבנה?) אודות נצחיות הקיום
והצורך לשלוח נציגי המשך אל החיים בעתיד. ההבטחה הקורצת קדימה,
מעבר לקיום האגואיסטי.
תינוק. ילד. דובר אנגלית, עברית, ערבית. ערבוב של גזעים,
תרבויות והיסטוריות שלמות שאפשר להגשים בו (ורק בו) את אהבתנו
במלואה.
להאמין בחיים ובכוח שניתן לנו להעניק אותם בנשמות חדשות.
להרגיש שמחה ועצב מהולים זה בזה.
עצב על המרחק מהבטחת הטוב, שמחה עצומה על עצם קיומה.
רגעים בהם את מתקשרת ואני נמלא אושר, מתנתק מהצורך בעתיד.









14.11.03