כשנמאס לו, אדם בורח מן החיים המוכרים.
מניח כל סגולותיהם ומגרעותיהם בביתו מאחור ונוסע. הוא מרגיש
כאילו לילה חטף אותו, כשהוא מגיע חושיו מעורפלים ובמהרה הוא
מרגיש געגועים ראשונים מטפסים במעלה החזה.
דגם אדם מאושר מניח אחריו אישה נדיבת לב ויפת-מראה מאחור,
הכמיהה למוכר מצטיירת בו כתמונות זיכרון ממנה, הוא מתאהב בה
באופן חדש ומקרבה אל ליבו.
          לאחר ימים מספר רשמי הנוף נטבעים בו והסביבה החדשה
חודרת אל עיניו. הוא יוצר תבניות-הרגלים חדשות בצל החיים שעזב
ולו רק כדי שיוכל לשרוד את הזמן, לבד.
ימים מספר של מחשבות והוא מגלה את היופי מחדש, מוצא ריכוז
אינסופי בשדות הנטושים ומתוך מעטפת געגועיו הוא מתכנן כיצד
לנצל את הזמן החפושי לשיפור החיים הרגילים, כשישוב.
מן הכפר הוא מגיעה אל עיר של פריצות ולומד להתמכר להנאות
הזולות ובלבד שיחלפו כבר הימים האחרונים לטיול ויהיה הוא שוב,
בביתו.
       אדם חוזר אל אהובתו ומציע לה נישואים. הוא חוזר לעבודה
ומתוודה על חטאים, חייו הישנים נדמים לו כמעמסה, בפני עיר
הילדות-בית-ההורים, פני-חברי-המראה ורק אהבתו הנעתרת לו מחיה
את נפשו בפגישות קצרות על זמן מושאל.
אדם מתגעגע אל החופש ומחפש מפלט מן הקושי סותם-היצירתיות.
אדם מביט לשמיים. אדם פותח עיניים, מתעורר.






13.11.03