לא אוכל לומר שמכאוב לבי התפוגג ונעלם.
הוא פשוט נהפך נסבל.
תקופה ארוכה ללא מוזה,
היא העדות החותכת לכך.

ולא אוכל לומר שהרגש בנפשי נדם ונקבר.
לבי עדיין כמה להיות שלך,
כפי שהוא היה רגיל,
כפי שהוא היה.
ההבדל היחיד הוא
שכרגע המחשבות שולטות על הלב
והוא לשם שינוי,
נכנע ומציית.

ולא אוכל לומר שאני שלמה.
אחרי הכל, עוד לא מצאתי אהבה,
את נפשי התאומה,
את זו שלעומתך,
גם תאהב אותי בחזרה.

ויום רודף יום,
ושבוע רודף שבוע,
ואני ואתה -
הידידים הכי טובים בעולם.

והגיג בראשי חולף,
האם זו סופה של תקופה,
האם זאת בעצם,
סוף סוף,
התחלה חדשה.