I Remember That Night in the Bathroom/ TODsR

סלאש: הארקו.
דירוג: R.

הזכויות של רולינג על הדמויות וזה.

תודה רבה לאדרצ`קע על הבטא!!



פרק - 2:

הוא פקח את עיניו באיטיות `איפה אני` חשב, הוא היה קפוא. `מה?
מה אני עושה פה?` עיניו נפקחו לרווחה `שיט` קלט שהוא בתא
בשירותים `איך הגעתי לפה` התרוצצו השאלות במוחו במהירות.

"אווצ`, קום ממני מאל-" הארי נחרד למה שראה כרגע "מה אתה עושה
ערום באותו תא איתי מאלפוי?!" שאג אליו.

"מה?" לחש מאלפוי בבהלה, הוא סוף סוף הראה סימני התעוררות
כלשהם. "אוי, אל תיגע בי פוטר, תעיף את הרגליים שלך ממני" צרח
דראקו בחזרה.

הפוזיציה שבה ישבו - או יותר נכון שכבו - כרגע הייתה מוזרה,
במיוחד לנוכח האירועים האחרונים. רגליו של הארי היו פסוקות
ומאלפוי היה בניהן, הם - התכרבלו? רגליו של הארי זזו מעט ולפני
שמאלפוי זינק קדימה החיכוך שנוצר בינו לבין איברו של הארי
העביר בו צמרמורת. זה היה נעים אבל להארי לא היה העוז להודות
בכך, אפילו לא בפני עצמו.

"איפה הבגדים שלי?" שאל מאלפוי בתקיפות.

"מאיפה אני אמור לדעת, צא מפה עם הדבר הזה שלך שתקוע לי מול
הפרצוף" ירק אליו הארי בגועל.

"לא ראיתי שנגעלת ממנו כל כך בלילה." ענה לו מאלפוי בהשתהות לא
מובנת.

"אני לא מתכוון לדבר איתך על זה, הייתי שיכור, וגם אתה היית!"
אמר לו.

"אני," ניסה להשיב אך מאחר שלא ידע מה לעשות קפץ את שפתיו.

"הבגדים שלנו ליד הכיור" אמר הארי וקם על רגליו, הוא הרגיש
נבוך מכדי לדבר על אירועי הלילה האחרון. הארי פתח את דלת התא
הביט סביב לראות שאף אחד לא נמצא שם, ואכן לא היה שם אף אדם,
אפילו לא גברת נוריס, החתולה של פילץ`, שהרבתה לטייל בחדרי
השירותים לאחרונה.



הוא מיהר לקחת את בגדיו אך לפתע הרגיש כאב חד בגבו ולאט עבר
לאחוריו.

"מה עשית לי מאלפוי?!" ירק הארי לעבר הנער הבלונדיני.

"כלום, אבל עם לא תעוף לי מהפרצוף אני כן אעש- אווצ` " צווח גם
הוא, הכאב הפציע בו באותו מקום, חד וכואב אף יותר.

"פוטר, מה לעזאזל אתה עשית לי בלילה?!" שאל מאלפוי בחרדה,
שהתמונות החלו לחזור אליו בהבזקים.
אותם ההבזקים שהתחילו לחזור להארי לפני דקות אחדות.

"מה? איך? עוף מפה" צעק לעברו מאלפוי בגועל כשנזכר בדבר מה
שקרה באותו לילה.

"אני עשיתי?!" ירק הארי, נגעל, לעברו "אני זוכר שגם אתה היית
שם!" אמר, ונגעל מעצמו עוד יותר.

הם סיימו להתלבש במהירות. לפתע דראקו עצר, נראה כאילו הכאב החד
מפלח את גופו שוב "שלא תעז לומר מילה על מה שקרה פה, אחרת-"
אמר בהתנשפות.

"אחרת מה מאלפוי?! מה אתה כבר יכול לעשות לי?" אמר הארי במאין
התנשאות שלא תאמה את אופיו.
דראקו החליט שהוא מתעלם ממנו, ולא ענה לו. הוא יצא החוצה
בטריקת דלת רועמת שהשאירה אחריה הד בכל סנטימטר בשירותים.
הארי הלך באיטיות, מפחד שהכאב יחזור. הוא שמע נפילה כל שהיא
מחוץ לדלת והניח שזה היה מאלפוי, אז הוא התעלם.
הוא פתח באיטיות את הדלת והחל לצעוד לעבר חדר המועדון של
גריפינדור, בתקווה שהכאב לא יחזור.
משהגיע ועלה לחדרו שלו ראה את רון מתחיל להתעורר `אני אפילו לא
יכול להסתכל לו בעיניים` חשב והתבייש בעצמו כל כך.

"`ארי? איפה `יית כל`לילה?! " שאל רון בעייפות.

"אה, לא יודע." ענה הארי בתקווה שרון ישכח, אפילו שידע שהדבר
לא יקרה.

"טוב," ענה ועצם את עיניו בשנית "אבל אח"כ `תה תסביר לי, כן?"
אמר ובלי לחכות לתשובה חזר לישון.



זה היה בדרך לשיעור שיקויים, שהיה השיעור הראשון באותו היום,
כאשר ראה הארי את דראקו הולך וראשו מושפל לרצפה בצורה שמאוד לא
אפיינה אותו, ולצידו גרג וגויל. הוא ניסה שלא להביט לכיוונו.
רגע ליפני שהספיק להפנות את מבטו ממנו הלאה, דראקו הסתכל הישר
בעיניו ומבטו היה כמבטה של רוח. הוא השפיל את מבטו ונכנס לכיתה
בדומייה.



"טוב," פתח סנייפ את דבריו "השיעור הזה תחולקו לזוגות." אמר
בחיוך לא מובן. "פוטר, אתה תהיה עם אדון מאלפוי" הארי הבין למה
הוא כל כך שמח. הייתה לו עוד הזדמנות להתעלל בהארי, אבל הוא לא
יכול היה לסבול את המחשבה שיצטרך ללמוד שעתיים שלמות אם דראקו.

הוא קם בעצבים.

"לא! למה איתו?" התלונן הארי בפני האדם שהמשיך בחלוקת התלמידים
לזוגות, והכריח את הארי להצטוות לדראקו.

"ברגע שאני אחליט לשאול אותך מה לעשות בנוגע להחלטות נשגבות
מבינתך, אדון פוטר, אני אדע להיוועץ איתך. עד אז אבקש שתסתום
את הפה שלך ותעשה מה שאומרים לך לעשות!" אמר לו סנייפ בשנאה.
"ועד אז, אני מקווה שתכניס לראשך המתנשא לפנות אלי אך ורק בתור
פרופסור סנייפ." הארי הרגיש שסנייפ הוא בין האנשים השנואים
עליו ביותר באותו רגע.
הוא הלך לכיוון שולחנו של דראקו, כיוון שבלייז תפס את מקומו
ליד רון.

"תקצוץ את העשבים האלה" סינן חלושות להארי "אני כבר ארסק את
אבנים הסגולות המטופשות." אמר דראקו מהר כשמבטו מושפל לעבר
האבנים.

"קח אותם" אמר הארי, כל כך חלש שבקושי שמעו אותו, והניח אותן
לצידו השני.
הוא הביט לשולחנו של רון שהסתובב אליו במבט של
מה-לעזאזל-קורה-לך?! והחל לחתוך את העשבים.

בינתיים סנייפ הסתובב בכיתה במטרה לתפוס את תלמידי גריפינדור
על טעויותיהם.

"מה נראה לך שאתה עושה, פוטר?" ירק אליו סנייפ.

"חותך את העשבים כמו שכתבת על הלוח." ענה ולא הופתע שסנייפ
ניגש אליו.

"אתה אומנם חותך את העשבים, פוטר, אבל בהחלט לא כמו שביקשתי,
לכן אני חושש שתאלץ לכתוב עוד 10 סנטימטרים לסיכום שלך."
ושפתיו התעקלו לחיוך שהיה מפציע על פניו תמיד כשהוא ידע שהצליח
להשפיל את הארי מול כל הכיתה. הוא הסתובב ופנה לקדמת הכיתה.

"תחתוך את זה כמו שצריך, פוטר, אני לא צריך לקבל ציון נוראי על
השיקוי הזה כי אתה סתום כתמיד." סינן לעברו מאלפוי שכנראה
האומץ חזר אליו, בזכות סנייפ.

"שתוק כבר, מא-" דבריו נקטעו כשפרופסור מקגונגל נכנסה אל הכיתה
בהפתעה והעבירה פתק לפרופסור סנייפ ונעמדה לידו.

"פוטר, כנראה שעשית משהו מאוד חמור, מפני שהמנהלת המחליפה"
הדגיש "צריכה אותך בדחיפות אצלה במשרד. רווח להארי. הוא לא
יצטרך לסבול להיום את מאלפוי בסיטואציה המביכה לאורך השיעור
הזה. לגבי השיעור הבא, הוא קיווה שיעבור מהר.

"אני לא הולך לעשות את זה לבד!" צעק מאלפוי לעבר סנייפ. הארי
לא הבין, הוא לא רוצה שילך? זה עדיף מאשר שיהיו יחד.

"הוא צודק, פרופסור, זוהי עבודה בזוגות, ועם אינני טועה, תוכלי
לעשות זאת לאחר השיעור שלי.

"לא, אני יכול ללכת!" אמר הארי בתקווה "אני אשלים את החו-"

"למה אתה חושב, בשנית היום, פוטר" ירק לעברו סנייפ. "שאתה שותף
להחלטות נשגבות ממך?".

"אני לא, סנייפ, אבל אם המנהלת רוצה שאבוא זה כנראה חשוב!" הוא
כמעט צעק, הוא רצה ללכת משם, אבל הוא ידע שעבר את הגבול.

"ובכן, פוטר, אם אתה כל כך להוט ללכת - אתה מרותק, גש אלי לקבל
עונש אחרי השיעור." אמר בקרירות. "ועוד דבר, קרא לי פרופסור
סנייפ. אינני חברך, אדון פוטר!" צעק.

"לא, תן לו ללכת, אני אסתדר, באמת, פרופסור" אמר לפתע דראקו.
למה עכשיו הוא כן רוצה להרחיק את הארי מימנו. "שילך עם היא"
הוא הצביע לעבר הפרופסור מקגונגל.
"רוצה שהוא ילך." בלהט הרגע הוא ממש צעק בצורת ניסוח ילדותית
ביותר.

"אני חושבת שגם אתה תאלץ לקבל עונש על דיבורך, ושמי בשבילך
אינו היא, אלא פרופסור מקגונגל!" אמרה בעלבון כעוס. "עכשיו אם
לא אכפת לך, פרופסור סנייפ אבקש את הארי מיד אלי למשרדי" אמרה
ונסוגה צעד לאחור.
"קדימה, בוא." אמרה בקול שהבהיר שניסתה לשלוט בעצביה. "אה, ואם
לא אכפת לך, פרופסור סנייפ, אבקש ממך להעניש את השניים אישית
על חוצפתם."

הארי לא הבין מדוע היא מענישה אותו על דבר כה פעוט אבל זה לא
עניין אותו במיוחד.

"בסדר" אמר ונראה כאילו הכניסו לו סטירת לחי הגונה כרגע.

"אדון מאלפוי, גש אלי בסוף השיעור לקבל את העונש שלך" אמרה
ובזאת חתמה את דבריה ויצאה עם הארי מהכיתה.




"ובכן פוטר, רציתי לדבר איתך על דבר מה." אמרה כאשר נכנסו
והתיישבו במשרדה. "תיארתי לעצמי שיהיה לך קשה להתחיל את השנה
לאחר מאורעות השנה שעברה" אמרה בעצב, העייפות ניכרה על פניה
ברגע זה יותר מאשר תמיד "אבל, יש דבר מה שהייתי רוצה לתת לך.
דבר כלשהו שדמבלדור השאיר" הפסיקה.

"בשבילי?!" נדהם הארי, מכל האנשים דווקא בשבילו? תהה.

"כן, פוטר, לך. הוא השאיר לך דבר מה שלא רצה שתיפתח אותו לפני
שתדע," הפסיקה ושאפה נשימה ארוכה "שתדע שהוא מצטער שלא יכול
היה לתת לך אותו בעצמו, ושלא תפתח אותו עד תום לימודך כאן,
בסוף השנה." פנייה היו עצובות יותר מתמיד.



מישהו נקש על הדלת. "כנראה שאדון מאלפוי בא לקבל את עונשו."
אמרה, והארי היה יכול להישבע שראה שמץ של חיוך על פניה, אך היא
הסתירה אותו כמעט מיד.

"הכנס!" קראה ומישהו פתח את הדלת, וכמו שנחשה היה זה דראקו.

"שלום, פרופסור, באתי לקבל את העונש שלי." אמר והביט בהארי
במבט סולד ומזויף, הארי השפיל את מבטו וידע שגם הוא לא יכול
לשנוא אותו באמת עכשיו.

"כן," אמרה בפיזור דעת "העונש." היא נראתה כאילו היא חושבת על
משהו, על אף שהארי ידע שהדבר לא הטריד אותה יותר מידי.

"כן, כן," אמרה לבסוף "לכו לפילץ` השרת לאחר תום יום הלימודים
שלכם הוא כבר ייתן לכם משהו לעשות." אמרה, והארי הבין שכל
העניין היה להראות לסנייפ `מי הבוס`, לפחות בינתיים.



"או, אני רואה שבאתם מהר." אמר בשמחה מעצבנת. "אבל לצערי לא
תהיו איתי היום, אלא עם האגריד, ביער האסור" הארי הבין מאין
השמחה נובעת. "קדימה, בואו איתי." הארי שן לב שזהו אותו המסלול
שביצע כמה שנים מוקדם יותר.

רווח להארי כשידע שהאגריד הוא האדם שייתן להם את העונש, למרות
שקיווה שזה לא יתקשר לגרעפ.

"כמה זמן לוקח לבוא לפה?" התלונן האגריד, הוא היה עצבני משום
מה.

"אם יש לך בעיה אתה יכול לקחת אותם בעצמך פעם הבאה." מלמל
בעצבים פילץ` ובזאת הסתלק לו לדרכו.

הארי התבייש בעצמו שלא ביקר את האגריד לעיתים תכופות יותר, אבל
התקשה לראות אותו או כל שדבר שיזכיר את דמבלדור או את סיריוס
והאגריד לצערו היה כמעט חלק בלתי נפרד מזיכרונות רחוקים. הוא
לא רצה להיכנס לזה עכשיו, אז הוא פשוט שתק.

"שלום, הארי." אמר לו בקול לא ברור.

"היי" ענה הארי בעצב. וכאן תמה שיחתם הקצרה.

הם פסעו בדממה לקראת היער האסור, הארי נזכר שבסעודת תחילת השנה
לא שמע את דמבלדור אומר שהכניסה אסורה, וזה חסר לו. כמובן
שהפרופסור מקגונגל אמרה זאת במקומו אבל היא עדיין לא הייתה
דמבלדור.
הם המשיכו ללכת אל פנים היער, עמוק יותר ויותר. לפתע נשמע קול
ירי. `אבל אין רובים בעולם הקסמים` חשב הארי. ולפתע הכל הרעים
ורעד, הוא איבד את האגריד אבל הרגיש שמישהו מושך אותו לאחור.

"האג-" הוא סובב את ראשו לאחור.
"מאלפוי מאתה חוש-" האדמה שוב רעדה והם נפלו שוב, דראקו משך
בגלימתו על הארי. רגליו של הארי נפלו בין רגליו של דראקו
כשידיו כולאות אותו בניהן, האדמה נרגעה. הם הסמיקו מאוד ובהו
אחד בשני.

"ר-רד ממני" אמר דראקו מבוהל לגמרי.

"מאיפה זה בא?" התעלם הארי שיותר עניין אותו יותר באותו הרגע
מה גרם לאדמה לרעוד כך.

"אני לא יודע!" הגביר דראקו את קולו. "רד מימני כבר!"
הוא ניסה לדחוף את ידו של הארי ובמקום זאת גרם להארי ליפול עם
כל כובד גופו עליו. שפתיו של הארי נעצרו ממש מעל שפתיו שלו.
הם שתקו.
הארי הסתכל לתוך עיניו האפורות והמפוחדות של דראקו. הוא רצה
לנשק אותו, והוא לא הבין מאיפה הרצון הזה בא לו.

"רד מימני, פוטר!" אמר לו דראקו.

"ואם אני לא ארד ממך?" הארי לא הבין מאיפה לעזאזל זה יצא לו.

"מה?" התבלבל דראקו, הוא לא ציפה לזה בדיוק כמו שהארי לא ציפה.
"רד כבר, מה אתה עושה?" הוא ניסה לדחוף אותו שוב. הפעם הארי
תפס את לסתו של דראקו בידיו והצמיד את ראשו לרצפה. "מה אתה
עושה?!" קולו התגבר.

הארי לא ידע מה מניע אותו לעשות את מה שהוא עושה עכשיו אבל
הדבר היחיד שאמר היה "ששש, אל תדבר."
משום מה דראקו עשה מה שנאמר לו לעשות.

הוא נישק אותו על שפתיו, דחף את לשונו לפיו, כמו בלילה ההוא,
בשירותים. הוא נדהם לגלות שדראקו משתף איתו פעולה.
הוא החל להתיר את החוט הקושר את גלימתו של דראקו. הוא עבר
לחולצתו, הוא התיר באיטיות כפתור, כפתור בחולצת הפסים שלו.
הוא מיקם את פיו בצווארו ומצץ בתשוקה בלתי מוסברת, פותח את
רוכסנו, ומוריד במהירות את תחתוני של דראקוו.

"אווץ`! אבל מה-?" הארי נדחף אחורה.

"מה את חושב שאתה עושה?" התיישב דראקו על האדמה הקרה.

"אני?" שאל הארי בטיפשות.

"אתה רואה פה עוד הומו מסריח שמנסה לזיין אותי?" צרח אליו.

"אוך, שתוק, אתה זה שהתחלת, אתה זה שמשך אותי עליך! מה הקטע
שלך?!" ושוב פעם באותו ערב הארי לא הבין מאיפה לעזאזל המילים
יוצאות לו.


"אני-  
מה-?
אני לא משכתי אותך. החזקתי בך כדי לא ליפול!" הזדעק דראקו אך
הוא ידע שזה לא נכון.

"אז למה הרעדת פה את הכל?" שאל הארי בתמימות מזויפת.

"אני לא הרעדתי אני לא יודע לאן לעזאזל החבר המגודל שלך לקח
אותנו אבל-"

"אוי, סתום! שמעתי אותך לוחש `דינסיט` מאחורי, אני לא טיפש,
אני מכיר את הלחש הזה טוב מאוד." הארי ידע שדראקו לא יתחמק
מזה.
דראקו קם על רגליו והתקדם באיטיות לעבר הארי. הוא התקרב אליו
עד שהמרחק בינו לבין הארי לא עלה על ס"מ אחד.

בום נשמע חבטה.

"איי, מה אתה עושה?" דראקו דחף את הארי וראשו נחבט בעץ
מאחוריו.

"ששש," לחש מאלפוי וצחק. "אל תדבר."
חיוכו התרחב. הוא התקרב אל הארי וירד על ברכיו, לא קוטע את קשר
העין בניהם. הוא פתח את רוכן מכנסו של הארי ומשך אותו אליו
בחולצתו. הם התנשקו שוב.
דקה עברה והם כבר נשארו ללא בגדים. הפעם היה זה דראקו. הוא
הושיט את ידו לאיברו של הארי והחל לעסות אותו. פניו של הארי
הסמיקו מרוב עונג, הוא כמעט - רק עוד קצת -
דראקו הפך את הארי על גבו והחזיק אותו בחזהו.

"אה, זה-" גנח הארי מכאב, הכאב לא היה חדש לו, אפילו לא נורא
כל כך כמו קודם, רק מפתיע.
הוא יצא ונכנס, הוא שמע את הארי גונח ותפס את איברו והחל לעסות
אותו שוב.

הוא ראה דמות גדולה נעה בין השיחים מתרוממת בכבדות ומתרחקת.

"למה הפסקת?" שאל הארי, כשאיברו כואב.

"אני חושב שראיתי- אני חושב שראיתי את האגריד" אמר, הוא אפילו
לא הבין מה עובר עליו עכשיו.

"אתה מה?!" הוא שכח ממנו לגמרי ואיברו כאב לו כל כך.

"זה היה אמור לעלף אותו, אבל כנראה לא התחשבתי בזה שהוא קצת
יותר גדול מאיתנו, ורחוק מידי." אמר "הוא כבר הלך, אבל אני בכל
זאת חושב שהוא ראה אותנ.ו" אמר דראקו באותה ההרגשה, הארי הרגיש
כל כך מושפל, הוא לעולם לא דמיין שזה יקרה.
הוא ומאלפוי? הוא וגבר אחר? הוא והגבר השנוא עליו ביותר עד
לפני כמה זמן?! מה עם האגריד? כל כך הרבה מחשבות טסו במוחו.
הוא הסתכל על מאלפוי שישב על הרצפה ומבטו מופנה אל הרצפה.

"בוא נמשיך, רק עד שנגמור פה עם הכל." הפנה דראקו את מבטו
להארי.

"אני לא יכול, האג-" דראקו נישק אותו. הוא לא יכל להמשיך לדבר.
הארי עלה על דראקו ותפס את איברו של דראקו ושלו יחד.

"אני לא יכול, תראה מה אנחנו עושים, מאלפוי." אמר. "אתה לא
רואה?! זה אני הארי, אתה אמור לשנוא אותי."
הוא הסתכל על מאלפוי במבט תוהה, מבולבל, הכל קרה כל כך מהר.

"האמת, קצת קשה לי לשנוא אותך עכשיו, כשאתה תופס לי את זה
ככה." חייך.

"אל תחייך! אתה אמור לשנוא אותי ו-" זו הייתה הפעם השנייה שהוא
סתם לו את הפה בנשיקה. והארי אכן שתק. הנשיקות של דראקו היו
טובות יותר מאשר כל נשיקה שהייתה לו.
הם המשיכו אל תוך הלילה. מהירים, כואבים, מענגים, מחדשים,
אוהבים, מבולבלים. הם לא הבינו מה הם עושים, הם רק ידעו שהם
נהנים מזה ושום דבר לא מטריד אותם יותר מזה.