יעל ברדה / צליל |
כמו שחדר נהיה גדול כשמדליקים בו אור
החושך הופך לחיות קטנות שמצטופפות לאורך הקירות
וקוראות לעצמן צל
אני יכולה לשמוע את עצמי קוראת בשמי
כפי שהיה כשעוד הייתי
מגמה
חמה ולוהטת עמוק באדמה
לפני שפיסלו אותי בעפר ומים
הצליל מרחיב את ההכרה שלי
שטיח רך מקיר לקיר של תדרים
נדמה הלילה
בין הצללים על הקירות
שגם אם ימות הכל
הקול עצמו יוותר בחיים
1.9.06
עין כרם
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|