הנה כי כן, גדלת ושכלת.
וארבע עשרה שנותייך,
תימרו גובה, לעצב את יופייך.
ולתם הליכתך, שנקת נושם,
עיניו תכלת, מוצלי בלורית.
ושכלת דייך רע וטוב, לבינותם.
ולדקויות מקומי -תדעי עתה.
מתנת החיים לך -ברז.
מים חיים לנפש חפצה.
ידך הענוגה, לבדה תאחז.
שלך הוא. הלפתוח, אם בכלל.
קרים או חמים, למיידי, אולי?
פושרים אולי, למגמת חם?
אם לטפטף, או לקלוח.
אם לפתוח וסגר לווסת.
אם נכווית ונשרפת. אל דאג.
אם קפאת וחמים אין, הנני.
שרברב אני לך, בן-רגע.
לך, רק לך, זה הברז.
ואת מימיו תשתי את.
חיים וצוללים להרוות,
עכורים אולי, אללי -אזי.
שותה. ולעינייך שוטה.
לנפשך כה חפצה -מים.
יד ענוגה לברז-נפש.
לעונגך ילדה -תשלטי.
וידעתי, כי אין אחרת.
-יהיו חיים הם.
-לחיים! |
