כמה שפחדתי אז כשעמדתי עם פני אל היצורים המרחפים מבעד לחלון,
ראיתי את השתקפותך מדדה אל תוך החושך הסוגר באדישות מוחלטת.
כאילו אתה צועד אל הסלון של סבתי, שם היא מחכה לשנינו.
אך זהו אינו כך.
זהו רק תעתוע.
כי בהשתקפות אני הייתי כנביאה,
בהשתקפות אני ראיתי את העתיד, אני ראיתי את החושך משתלט.
עוטף אותך מסביב עד שבהדרגתיות הפכת מנער אל טשטוש אל צללית אל
חושך.
נהיית חושך.
כמה שפחדתי ממך באותו הרגע.
ולמרות היצורים הלבנים שריחפו מבעד לחלון ועוררו את סקרנותי,
לא ראיתי דבר מלבד ההעלמות, ההתפוררות שלך אל תור השחור שחור
הזה.