קצת.. זה מה שהיה תמיד אפשר לראות אבל לא להבחין. אולי ממש
טיפה ,קצת לראות את זה בה.. ממש קצת.
מזגה את המיץ לתוך הכוס שלה כשהמיץ מהווה רק חלק קטן מהכוס,כל
פעם בקצת,שלא ימזגו לה חס וחלילה הרבה אחרת היא כבר לא תרצה
לשתות מזה. קצת כי זה נותן טעם של עוד,כי זה פשוט מרגיש הרבה
יותר טוב.
כי זה ניחם אותה,קצת כי זה נתן לה תחושה שהיא שולטת על הכל
כאילו שום דבר לא ניתן לשינוי אם היא בחרה בכך. קצת היא אמרה
לעצמה .קצת להיות איתו,שיהיה לה טוב אפילו יותר מקצת,אבל שלא
קצת יכאב לה שפתאום יהיה רע,שלא הרבה יכאב.. אולי טיפה אבל לא
יותר כל כך פחדה מיותר מקצת, שקצת טוב לה וקצת רע לה. וקצת
באמצע לה אבל גם קצת בעצם לא משנה לה.. קצת מכל דבר למרות
שבדרך כלל ידעה שאין דרך חזרה מכוס מיץ תפוזים מלאה.

קצת,קצת דקות.. עוד חמש ליתר דיוק..
קצת שירים שישמעו מאותו דיסק באותו החדר,קצת ריבים עם אחרים
שיתפוגגו בסוף הערב,קצת ועוד קצת קצת..
היא לא יכלה לשבוע מהקצת הזה
זה השתלט עליה קצת ..  


קצת השתלט


עד שהיא לא יכלה יותר
זה הפך להיות כבר הרבה.