מילותיי קטנות מלהכיל כאבך
מנועות מלתאר את כאב אובדנך
לא מצליחה לתפוס עוד את חסרונך
ארור הוא היום בו נודע שאתה כבר אינך
לי נשבעת להמשיך ושתמשיך לחיות
כל חייך נדרת לצידי להיות
הבטחת שתחזור אל בין זרועותיי
לא שוכב בארון המונח לרגליי!
הבטחת שחיוך שוב יזרח על פניי
כעת רק דמעה נוצצת זולגת מעיניי
הבטחת שלא תעזוב, שאת קרבתי לעולם לא תיטוש
היכן אתה כעת? מדוע במוות נאלצת לפגוש?
הבטחת שנחיה לנצח, הבטחת לי עתיד
הבטחת לי אותך...הבטחת לי תמיד..
רואה את פגיונות עיניך, הם אל תוך נשמתי חודרים
ואני מישירה מבט אליך, והם אותי שוברים
מה נותר לי כעת מלבד הבטחותיך?
רק את מותך להמשיך לחיות, ואני...בלעדיך...