אני מסתכל על עשרים ושתיים שנותי. הסביבה, אחידה בדרך כלל,
הפגישה אותי עם מגוון ילדות, נערות ונשים צעירות.
חדר חשוך, שולחן אפור, שני כסאות אחד מול השני, ומנורה נמוכה
עם אהיל רחב שוליים. תפאורה של חדר חקירות בסרט משטרה
הוליוודי. תאור בנאלי. אני לא מעשן. אם הייתי מעשן, הייתי
מעשן.
הן נכנסות אחת אחת לחדר, כל אחת בתורה מתיישבת מולי. חולפות
כמה שניות של שקט, זה כל שנדרש לי, כדי להסתכל לכל אחת מהן
בעיניים, ולומר בקול רם "הבאה בתור".
ביום מרוכז של כנות והכרה, קרה מכסה את עץ החיים שלי, ומשירה
מעליו את כל תפוחי האשליה. אני אוסף את הצמרת הריקה לזנב סוס
ומחכה ליורה.