עברתי ליד מקום מוכר היום
חזרתי הביתה
המקום היה מרוחק
אך בכל זאת היה קרוב
ראיתי השתקפות של מקרה
דרך החלונות הגדולים
ראיתי אותו לידי
ואני חייכתי
ישבתי באוטו
חשבתי עליו
הרבה זמן שהוא יצא לי מהראש
ושוב הוא נמצא
ואז הרגשתי
הרגשתי כאילו אני איתו
כאילו הוא לידי
כמעט כמו פעם
והתמונה לא עוזבת אותי
והמחשבה עליו תישאר זמן רב
כמו ג'וק בבית
קטן ולא רצוי
וכך המחשבה
קטנה ולא רצויה
כואבת וצורבת
אך באותה שנייה
גם מלטפת ומחממת לב
למה הכל חייב להיות כל כך מסובך?
ואיך זה שאני לא יכולה להחליט?
ולמה עכשיו בכתיבה הזאת
המחשבה משתנה
והתמונה מתחלפת
ילד נשען על ילדה
היא מאוהבת
והוא מאושר
והמחשבה הזאת מפתחת תקוות
לפגישה נוספת
שלא ממהרת להגיע
רק מחכה לזמנה הנכון
שאולי לא יגיע כלל...