(נכתב מזמן)
עצרתי בדרכי אליך
הפחד מהאוויר שבין
מקלט למקלט
כמעט והשכיח את
טעם הבדידות
השורפת
לבסוף
מצאתי בכל אחד מן
הבורות, שאריות של חיי
כשהייתי אנושית
אספתי את כולן לחיקי
וריח עבר עלה באפי
החל לשבש את הזמן
לטשטש בין מציאות וחיים
מוכרחה להדביק ולחזור
אולי אפתח את הצלקות
ואמצוץ, עד יצא
הזיהום, אטהר מהכל
כבר התחיל ונגמר,
כבר. משתוקקת
להכרה באמת שאתה, אך
הדרך מלאה בורות חסרי
דרך
מונעת שחיקת המילים
דוחה מגעי מעליך |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.