ואז כשחשבתי שהכל מצוין, השמיים נפלו.
עשיתי טעות, היתה תחושה של חוסר ביטחון ועצמתי עין.
אמרתי לעצמי, מה כבר יכול להיות.
מסתבר שהכל יכול להיות. יכולת להיות כל אחד, מבחור נעים הליכות
ונחמד ועד לבחור עם המון אינרטרסים לפגוע ולהרוס - לכולם.
זה היכה בי כמו ברק, כל הביטחון העצמי, כל הידע, כל ההשקעה, כל
המרץ והנכונות התרסקו במיצמוץ קטן אחד.

מה קורה לי? זוכרת חלקי דברים, זוכרת תמונות רבות אך את הקשר
ביניהן אני יכולה רק לדמיין.
משהו קורה לי בראש ואני לא מודעת לכך או יודעת אבל לא זוכרת.
מתקשה להרדם, מתקשה להתרכז, משקיעה ומרסקת הכל.
לא חשבתי ש"הפציעה" הזו כזו רצינית, עד היום.
פעולות קטנות, הפכו גדולות ועצומות, זיכרונות קטנים חייבים
להיכתב באותו הרגע, כדי שאנצור, כדי שאזכור.
עושה המון פעמים את אותו הדבר במחשבה שזו תמיד הפעם הראשונה.
אולי זה היה נחמד עד עכשיו, כרגע אני מרגישה כל כך לבד,
השתלט עליי פחד.