שירה סגל / הבת של |
ואז נותרתי עם תיק בתוך אוטובוס שמאיים לנסוע אם לא אכנע
לדרישות החוטפים.
בכיתי כל כך שקמתי עם דמעות מתות על הלחיים.
אבא שלי תמיד אמר לי שהדבר הגרוע ביותר הוא להיות אנוכית
ואני לפתע כל כך מסכימה.
(אני חושבת שבלבלתי בין התחינה לצחוק ובטעות התפללתי)
זה מוזר איך מגע שמת לפני שנים עוד צורב בעור לבן.
אבא שלי קרא לי מפלצת.
רגע אחרי שחרט
בי
את
הכל.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|