א: פעם זה היה שונה.
ב: למה את מתכוונת?
א: פעם את ואני ואני ואת יכולנו להשיג כל דבר שרצינו מגברים
ואנשים אחרים.
ב: מה השתנה?
א: הכל! איבדנו את זה.
ב: למה את מתכוונת איבדנו את זה? אי אפשר לאבד את זה.
א: מישהו עבד עלינו כשקנינו את זה, כנראה.
ב: איך זה קרה?
א: לא שמנו לב. נהינו שאננות חשבנו שזה ימשיך לנצח. אבל לא
ידענו ששיני הזמן חזקות מכל...
ב: מכל מה?
א: לא משנה! אין לי כוח אפילו למצוא מילה. כל כך הזדקנו.
ב: הזדנקו? אנחנו? אני ואת ואת ואני? לא יכול להיות. אני לא
מקבלת את זה זה פשוט לא יכול להיות וזה לא קרה ולא יקרה.
א: זה בדיוק העניין גם אם זה עדיין לא קרה זה יקרה!
ב: אבל מתי.
א: מה זה משנה מתי. זה יקרה גם אם בעוד שניה וגם אם באוד מאה
שנה. זה יקרה. וכל נסיון דחיה הוא פתטי.
ב: אבל אם זה יהיה בעוד כל כך הרבה זמן.....
א: זה יגיע.
ב: אבל אפשר לא לחשוב על זה.
א: אפשר לא לחשוב על זה ולהתעלם ולהדחיק אבל בסופו של דבר זה
יגיע.
ב: אבל מה הטעם לדון בזה כל הזמן...
א: ומה הטעם לא לדון בזה כל הזמן?
ב: אז אין טעם בכלל?
א: לא אין. בשום דבר אין טעם.
ב: אז בשביל מה...
א: בשביל מה מה?
ב: בשביל מה להשיג את כל מה שאנחנו רוצות?
א: זה נסיון דחיה פתטי!
ב: לא זה לא!
א: את חייבת להודות ששמת לב שהיום זה שונה מקודם.
ב: כן. שמתי לב. אני מודה.
א: וקודם לא היה כל כך רחוק נכון?
ב: ואולי כן?
א: מה זה משנה כמה רחוק, כל מה שעבר כבר עבר ולא יחזור ורחוק
אותו דבר מבחינתי. זה לא משנה כמה מקודם.
ב: הכל חר בלוף.
א: מה?
ב: בר חלוף. טרגדיה! אנחנו צריכות לחיות לנצח!!! זה אי אפשר,
לא? באסה.
א: אולי ננסה למנות את כל מה שהצלחנו להשיג.
ב: מה כבר הצלחנו להשיג.
א: הבה נרשום!





א: ההבדל הדק בין רוע לשיעמום יכול לסבך את כולנו בצרות.
או שאתה מתכופף או שאתה נשבר.
וזה לא משנה אם אתה הולך או נשאר.
אחד הגברים שהיו לי תמיד היה מופתע ממשהו אחר. ואני כבר חשבתי
עליו שהוא יודע את הכל על העולם. הוא היה נוהג להביט בי כאילו
יש לי תשובות לשאלות הטורדניות שמנקרות במוחו.
אישה אחת אמרה לי ברחוב שאני אלך לגהינום. זה היה בגלל מידת
החזיה שלי. באותו יום הבנתי שמידת החזיה שלי הולכת לפני יותר
משמי.

ב: האגדה מספרת על חדר בתחתית המדרגות של בית הספר בו כל
המשאלות מתגשמות. החדר תמיד נעול והשרת והמנהל מסרבים לפתוח
אותו. כל הילדים מגיעים כל יום בצפיה שהוא יפתח ויגשים את
משאלותיהם. אבל אף אחד מהם עוד לא למד איך פורצים מנעולים. אז
עוד לא למדנו להשיג את כל מה שאנחנו רוצות מגברים ואנשים
אחרים, ולא יכולנו לסייע להם. אני חייבת להודות שאף פעם לא
האמנתי לאגדה הזאת.

א: את הכוח שתמון בתוך החזיה שלי הבנתי יחסית אחרי הרבה זמן
מאז שעברתי לדי. לקח זמן לאסימון ליפול כמו שאומרים. אבל מי
בעצם אומר.

ב: את הבעיה בהורים שלי פתרתי הרבה שנים אחרי שהוצאתי אותם
מהתנור. ידעתי שאם אני לא אשים לב הם ישרפו. כמה לא יעיל
מצידי. התיעלנו אחר כך. אני לא מבינה למה מחסור בחברים צריך
להיות כזה דבר טרגי. לדעתי זה ממש אבל ממש לא ככה. נכון? אמרו
לי שאני נאיבית. אבל אני לא מצליחה לחשוב למה. כשהייתי קטנה
נהגתי לאסוף סיפורים עצובים שאנשים זרקו מאחורי הגב. היה סיפור
על אישה אחת שכל החלומות שלה התאדו ביום שהיא שרפה את האורז
פעם ראשונה. מאז היא לא חולמת יותר. היה סיפור על ילד שכל פעם
שהציקו לו היה בוכה עד שהעניים שלו היו צורבות כל כך שהוא היה
חייב לבכות עוד. היו עוד הרבה סיפורים על איז אחד שאיבד את
הרגל והשתכר כל כך הרבה עד שהיו חייבים לפתור אותו גם מהשנייה.
היו סבא וסבתא שלא רצו להפרד לעולם והלכו לישון ביחד בפעם
האחרונה.

א: מספרים על איש אחד שהיה מכסה את עצמו בדבורים עד שהיה נדמה
שהוא לובש חליפה של אסטרונאוט. מעולם הוא לא נעקץ. את כל מה
שהיה אפשר להשאיר מאחור, הכנסתי לקופסא והטבעתי בתוך הים השחור
בלי לבקר שם אפילו פעם אחת. בשבועות לבשתי שמלה שחורה, ביום
השואה ירוקה וביום הזכרון ורודה. אחרי שחטפתי על הראש מכל מי
שהיה צריך החלטתי שאלו יהיו שלושת צבעי הדגל של המדינה הסודית
שלנו, עם ציור בתוך עיגול של ורד מכתב ולב מדמם או כף יד חתוכת
ורידים, או משהו רומנטי אחר.

ב: תמיד כשירד גשם היה נדמה לי שאפשר לשמוע את עצים שרים
במודוס פריגי, אבל אולי זאת רק אמונה תפלה. גלילאו לא האמין
באמונות תפלות. שמעת שהותיקן הכיר בזה שכדור הארץ עגול? כאילו
שלמישהו איכפת מה הם חושבים.


א: זה כמו שהיה במשפט של גלילאו.

ב: במשפט של גלילאו?

א: האם אתה מודה שהכתבים שלך תומכים בטענתו של קופרניקוס
הכופר? למרות החוק המפורש של הותיקן שאוסר במפורש?

ב: התאוריות שלי רחוקות לגמרי מאלה של קופרניקוס, ואפילו
מפריכות אותן, כבודו!

א: תראה. אתה רוצה לצאת מכאן נכון? כל מה שאתה צריך לעשות זה
רק לחתום על הנייר הזה שאומר שאתה חוזר בך ממה שכתבת, וכל מיני
שטויות על האמונה הנוצרית שלך. זה הכל. ואתה משוחרר.......

ב: הייתה לו דלקת פרקים בכלא.

א: אהה. אז זה תירוץ?

ב: לא. זה לא תירוץ, אבל יש הבדל בין אנשים עקשנים וחכמים. ומה
היה יוצא מזה שהייתי מתעקש? זה שאני אגיד שאתם צודקים לעולם לא
ישנה את העובדה שאתם לא במרכז. השמש במרכז. אתם תחיו ותמותו
והשמש תשאר במרכז, לכן לא איכפת לי להגיד בדיוק את מה שאתם
רוצים שיעשה לכם הכי טוב. כי הארץ עגולה. מה שחשוב זה שאני
גיליתי את זה בעצמי. את מה שאני יודע לא קראתי בספר של מישהו
אחר, שאומר לי ביוק מה לעשות, לא היו מכשירים שיכולים לבדוק את
זה אז בניתי אותם בעצמי, הסתכלתי, הקשבתי, לא לקחתי כלום כמובן
מאליו, ימים ולילות לא ישנתי, עבדתי כדי לבדוק את זה כדי לגלות
את זה שכוכבי הלכת מסתובבים מסביב לשמש, והיא רחוקה, כל כך
רחוקה, הכל כך כך רחוק, ואתם לא תצליחו לדמיין עד כמה זה רחוק,
כמה שהכל כל כך רחוק. וכמה שאתם קטנים ולא חשובים ליד השמש.
והאור שלכם ידעך והשמש תשאר, וכמה שלא תגידו שזה לא נכון לא
ישנה את העובדה שכדור הארץ מסתובב סביב השמש, ואיתו אתם וכולם
מסתובבים סביב השמש ואין שום דבר שאתם יכולים לעשות כדי לעצור
את זה. אתם תנסו לעצור אותה, אבל אתם לא יכולים. הארץ תנוע!
אתם מנסים לשנות ואני מנסה להבין. אתם מנסים לעצור ואני מנסה
לחקור. אתם עושים ואני מסתכל. אז אני לא אסתכל ואדבר אני
אסתכל. והארץ תנוע. היא תנוע. לא איכפת לי אם אתם לא שומעים
אותי. היא תנוע.


ב: אני תוהה. האם באמת יש הבדל בין ברק לקשת? האם באמת היה
קיים בן אדם שנראה בדיוק כמו הכחול של השמיים?

א: הוא לא קיים. רק בפנטזיות החולניות שלך!

ב: אעלה את הפנטזיות החולניות שלי על נייר ואתפרסם!

א: אבל זה כמו שידידנו גליליי אמר. הכל חר בלוף. אם תעלי על
נייר את הפנטזיות החולניות שלך ותזכי בפרס נובל לחולניות. זה
לא יארך אחרי חיה של השמש.

ב: אנחנו עוד נראה אם העובדה הקטנה שכדור הארץ יתפוצץ עוד 4.5
מליארד שנה תעניין אותי כשהיו ברשותי טונות של כסף.

א: זה רעיון טוב. כסף הוא כוח, וזה טוב אף יותר מהכוח הבר חלוף
של מידת החיזה שלנו, שמאפשרת לנו להשיג כל מה שאנחנו רוצות
מגברים ואנשים אחרים! רק כשהכוח הזה עבר לפני שהיופי עצמו
נעלם? איך זה קרה?!

ב: והוא גם לא יחזור נכון?

א: גלילאו תהה תמיד. למה? למה אנחנו חייבים לדעת הכל? למה
אנחנו לא נוכל לישון בלילה, עד שלא נפתור את כל החידות של
היקום? למה כל כך חשוב לנו לדעת אם אנחנו מסתובבים סביב השמש
או לא?

ב: כי אז אפשר לעשות סרטים על חייזרים? ומי לא אוהב חייזרים?!

אין שום דבר רע בלהיות שונה
ואם לא הצלחת זה לא משנה
אין שום דבר רע בלהיות מוזר
אין שום דבר רע אם אתה רוצה להיות חיזר

אין שום דבר רע בלהיות אחר
אין שום דבר רע בלהיות יותר
אין שום דבר רע בלהיות מוכשר
אין שום דבר רע בלהיות מאושר

ב: אתם כולכם חייזרים
אתם כל כך לא מוכשרים
אתם בדיוק כמו אחרים
ולעולם לא תהיו מאושרים

אתם כולכם קרנפים
אתם שמנים ולא יפים
ממכם אנחנו עייפים
ואצלנו בשמיים כל מיני דברים עפים.


מזמן כתבנו את השיר הזה.

א: מה חשבנו לעצמנו?

א: את חושבת שאם גלילאו היה שומע את השיר הזה הוא היה מבין
אותו?
ב: הוא לא היה מבין אותו בכלל. ופעם ראשונה הוא לא היה רוצה
להבין! השיר המטופש הזה לא היה מעניין את גלילאו.

א: היינו הורסות את הסקרנות שהביאה אותו לחקור...

ב: תראי אותנו. אנחנו הורסות כל חלקה טובה ומדכאות כל סקרנות.

א: אומרים שהיצורים הנחותים העונים לשם גברים הם אלה שהביאו את
הסקרנות לארץ. הנחותות ידעו בדיוק מה הן רוצות. כל הזמן.

ב: אנחנו קשורות אליהן?

א: או! זאת שאלה מצויינת. והתשובה היא חד משמעית: לא! אין לנו
קשר למין הנשי. הוא כלי.

ב: מי זה הוא?

א: המין.

ב: אה. כשמסבירים לי אני מבינה. מעולם לא למדתי לשחק שח.

א: לדעתי לא הפסדת כלום.

ב: לדעתי היו כאן בעבר אנשים חכמים מאוד, לא?

א: גברים. החכמה זה עוד טריק תרנגוליסטי. הם חושבים שאם הם כל
כך הרבה יותר חכמים מאיתנו אז הם יכולים לתת הוראות.

לודוויג ואן בטהובן: סליחה שאני מפריע לשיחתכן, בנות. אתן לא
יכולות לענות לי כי אני לא שומע. אבל אולי אם ראיתן איזה
וולפגן אחד נודניק תוכלו להצביע לי על הכיוון בו הוא הלך?

ב: (מצביעה לכיוון כלשהו) מה כל זה היה.

א: זה לודוויג שלנו. הוא כבר לא שומע טוב. זה היה הדבר שהוא
הכי אהב לעשות פעם. אבל עכשיו הוא כבר לא יכול. כשהוא היה בן
19 הוא עדיין שמע טוב. באותו יום היום הגורלי שהאיכות של העולם
הגיע לשיא שממנו היא רק יורדת. לודוויג ואן בטהובן פגש את
וולפגן אמדאוס מוצארט. הוא היה בן 19 והוא היה בן 31.

ב: זה הפרש נורא ואיום!

א: נורא ואיום?

ב: כשאתה מזדקן (ועמוד למות במקרה של וולפגן) אתה פוגש מישהו
שרק התחיל.

א: נכון בהחלט. ובכן הם נפגשו פעם אחת וולפגן אמר "עוד ישמעו
עליו"

ב: מאז הוא מחפש אותו?

א: הוא מצא אותו כמה פעמים, הוא מאוד רצה לשמוע את מה שהוא כתב
אחרי שמת. אבל לשמוע הוא כבר לא יכול.

ב: ומה אם הם נפגשו עוד פעם, ונהלו רומן סודי, מוצארט ובטהובן?
מה דעתך?

א: זה בהחלט יכול להכנס לספר שלך שיגלה אותך לכל העולם.

ב: תודה. ידעתי שתאהבי את הרעיונות שלי. אבל מה גלילאו היה
אומר על איינשטיין?

א: שמעתי אותו ואת ניוטון רבים על העניין הזה?
ב: רבים?

א: לא. זאת אומרת הם תמיד רבים בזמן האחרון אבל כשהוא הגיע הוא
היה מאוד פופולארי. וכל האנשים פה אהבו אותו. אבל ניוטון
וגלילאו התווכחו על מה שהוא אמר והגיעו למסקנה שזה שטויות.

ב: מה הם אמרו?

א: אני לא הבנתי מילה. אני יצור נקבי נחות!

ב: כולנו! יצורים נחותים.

א: אולי כשהם נפגשו פעם ראשונה הוא פשוט הקיא?

ב: מוצארט? ואולי הוא היה שיכור? את בטוחה שהם לא נפגשו פעם
שנייה בסתר?

א: אני בטוחה שלא. רק עכשיו הוא רץ אחריו. ובכן... אם כך אתה
לודוויג שהם מדברים עליו כל כך הרבה? מה?

ב: אני באמת תהיתי אם אפשר ללמוד אצלך.

א: ממ... באמת יכול להיות שיש מצב... אני זקוק לכסף... ממ...
אתה משלם נכון.... כן... ובכן... איך שאתה מנגן... ממ... לא
שמעתי דבר כזה כבר הרבה זמן... ואני, אתה יודע. לא טיפוס של
מחמאות במיוחד... אם אתה מבין אותי... אני חושב שאפשר להבטיח
לך כאן ועכשיו שיש לך עתיד.

ב: תודה רבה.

א: עתיד. בניגוד לעבר זה משהו שעוד יגיע. ואז הוא יהפוך לעבר
ויחלוף. ימי התהילה שלנו יחלפו.

ב: לי דווקא יש הרגשה שינגנו את היצירות שלנו מאוד שנים לאחר
מותנו.

א: אתה ידידי, צעיר.

ב: אבל הוא צדק.

א: ואחרי 4.5 מליארד שנה גם זה יעבור אז מה זה עזר להם להזכר
בעתיד המפוקפק שהעולם המפוקפק הגיע אליו?

ב: לא. אני לא אחשוב על זה ככה.

א:דחי. דחי את הקץ....

ב: אבל כל המלחינים כולם, תמיד היו גברים!!!

א: אבל מה אם...

ב: ושלא תגידי לי מה אם אישתו של שומן!!!! ושלא תגידי שיש ספר
ענק בספריה של האקדמיה למוזיקה אם איזה 1000 ומשהו מלחינות
(שאף אחד לא מכיר).

א: אני לא אגיד שום דבר, אני אהיה יפה ואספק השראה לגבר שיצור
יצירת אומנות שינתחו אותה בכיתות רבות יום אחד. וכולם יגידו
שזה היה בהשראתי. כבוד. זה הכבוד שנשאר איתו. כבוד מפוקפק.
עולם מפוקפק. ירח מפוקפק. כוכבי לכת מפוקפקים. פלוטו לא כוכב
לכת. גילו עוד כמה כמוהו אחריו.

ב: הוא בעצם.

א: הוא לא כלבלב מקיבוץ מגידו הוא גרם שמיים אבל לא כוכב לכת.

ב: לכדור שבא אחריו קראו זינה, נכון??

א: אני הייתי קוראת לו זולה. אבל לא משנה.

ב: זולה היא שאיפה.

א: כמו במטמטיקה אתה שואף לזולה ולעולם לא זוכה בה.

ב: אנחנו לא מחכות לאף אחד בניגוד למה שאתם חושבים.

א: אנחנו רק עושות בעיות. ואז באים המתמטיקאים ופותרים אותן.

ב: האם הם יפתרו אותנו???

א: והתשובה לזה היא כמובן לא.

ב: הם ניסו למצוא תשובות. ולא תמיד הצליחו.

א: לפעמים היה נדמה להם שהם הצליחו, אבל זה היה רק במקרה שהם
היו חולי נפש.

ב: ואנחנו לא הצלחנו אפילו למצוא שאלות.

א: ככה זה, מה לעשות....

ב: מה יש לנו כבר להגיד?

א: שום דבר, אבל את תצליחי למרוח את השום דבר הזה על דפים
ולהתפרסם.

ב: וכידוע היצר להיות מפורסם קיים אצל כל אדם.

א: כמובן ואני אשמתמש לשם כך בגופי בלבד ואז בכשרון שלך וככה
נדע מה יותר יעיל.

ב: סיכמנו! נפגש בעוד 20 שנה ונראה.

א: אוקיי, ואז נוכל להתלונן שהכל כבר חלף וכל זה....

ב: מצויין. להתראות על כוכב אחר....