זהו, אמצע, אתה כבר לא ילד, פתאום שגרת המשחקים בחול הוחלפו
בבירה בלילה,
הבת של השכנה המבלוק ליד הוחלפה באיזה חוטיני מבצבץ מבעד
הג'ינס השפל.
השקל שאמא נתנה הוחלף בשטר של משה שרת כשהוחזר כעודף,
מסיבות כיתה הוחלפו במסיבות רווקים,
והחלום של להיות טייס הוחלף בהרהורים בלתי פוסקים על מה נחלום
ומהו החלום שלי...
אהבה... ובדידות.
אז אני מכיר אותך ומונע מהפחד של להפסיק להכיר אותך, ולא דורש
ולא מבקש ורק מרצה... ודוחה את הקץ, כי ברור לי שהפליפ עלייך
עוד יגיע, ואז אני אעשה מה שאני עושה הכי טוב, אהפוך בעינייך
לילד קטן ובועט, ולא נדבר, ולא נגיד שלום, ואת תשלחי אותי
לפינה ותתני לי להתבשל. ואז אחרי שאיראה כמו עוף מכובס, תגידי
לי שלום ואולי אם אפול בדרכך החוצה תברכי אותי גם להתראות...
למה? זאת שאלה שעם השנים מקבלת משמעויות שונות ומשונות שנונות
ומתישות,
ומי את? בכל העניין הזה? ומה את יותר טובה ממני? אז בסדר...
הוחלט והוסכם כבר שאני פסיכי... מטורף, לא נורמאלי... כן, אני
ברמן בלילה, מוזג משקאות, רואה איך אנשים נגמרים לי מול
העיניים ואני בז להם, כשם שאני בז לעצמי כי אני עושה בדיוק
אותו דבר כמה שעות אחר כך... אני אמור להתחיל לעבוד בביה"ס,
לחזור לעבוד עם ילדים שוב, להדריך אותם, ללמד אותם... אין לי
גינוני חוכמה ללמד אותם, אין לי חידושים והמצאות... אבל אני
תמיד אלמד לשאול למה!!! בגלל זה אני שואל... במה את ואתן ואתם
יותר טובים ממני??? או מכל אחד אחר? הרי אתם בדיוק כמוני,
ניזונים מזרזרים קוסמטים לשיפור ההרגשה... אצלי זה אלכוהול...
אצלכם זה שכטות, קוק טריפים, אצל אלו זה שופינג קפה וים
וסקס...
לי כואב... כואב לי מאוד... מאוד מאוד כואב לי... ובכל יום
אני מחפש משכך כאבים אחר...   ובכל יום בדרך לא דרך אני
מוצא... יש קטע בלהיות בחור מגניב שכולם מכירים, שכולם אומרים
לו שלום, שכולם מתקשרים אליו... אבל הנה... מעטים אלו שיודעים
איך קוראים לי... בסופו של יום אני אחד כזה שיש לו שתי
בעיות... בודד... ויודע את זה. ואתם בכל ההמולה התל אביבית
הזאת גם בודדים אבל עוד לא יודעים... המשותף לכולנו הוא
שבכולנו מהדהד הרצון למצוא, האנרגיה לחפש, והמטרה להעביר איזה
מסר...
החלום של להיות טייס הוחלף בחלום להתחתן עם אהבה על כל
משמעותיה... אולי אם ירצה להוליד בת טייסת ובן משורר.