ודוד עמד מולי והסתכל.
"מה ?", אמרתי לו, "גם אתה היית לבד".
והוא עמד לו שם, נבוך
ערום מבפנים ומבחוץ
ולא מצא את המילים הנכונות ושתק.
ואני לא חסכתי מבטים,
בגופו החטוב והלבן
משורג שרירים אך עדין בו בזמן,
יצירת פאר של זמן אחר.
והוא עמד לו שם כמו דוגמן מלידה
הרגיל במבטים ובצילומי מזכרת
ועיניו חדרו את ליבי
וידעתי את סודן,
וכך, שתקנו יחד עד חושך.

                                     

19.5.00, פירנצה, איטליה.