ודוד עמד מולי והסתכל.
"מה ?", אמרתי לו, "גם אתה היית לבד".
והוא עמד לו שם, נבוך
ערום מבפנים ומבחוץ
ולא מצא את המילים הנכונות ושתק.
ואני לא חסכתי מבטים,
בגופו החטוב והלבן
משורג שרירים אך עדין בו בזמן,
יצירת פאר של זמן אחר.
והוא עמד לו שם כמו דוגמן מלידה
הרגיל במבטים ובצילומי מזכרת
ועיניו חדרו את ליבי
וידעתי את סודן,
וכך, שתקנו יחד עד חושך.
19.5.00, פירנצה, איטליה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.