ירושלים, אייר תשס"ו
יושב לו געגוע קטן, בלב גדול ואטום
ומבקש לצאת מהר מן הגוף החסום,
רוצה החוצה.
מנסה דרך הבטן,
שם הוא פוגש בכמה פרפרים,
יחד, מרפרפים בין ודאות לטשטושים,
הופכים את הלילות לימים.
מנסה דרך הריאות,
שם הוא פוגש בחרדה מסתתרת,
יחד הם מרכיבים קנאה אחרת.
מנסה דרך הראש,
שם מרכיב משפטים מפוצצים,
ומשחק לו בהורמונים.
הגעגוע הולך וגדל,
הלב נחמץ,
הגעגוע מרגיש מפוצץ.
לבסוף הוא מזקק לו ארבע טיפות דם,
עובר מן העור אל אור העולם
ומתאבד בכתיבת "א-ה-ב-ה"
על הדף.