כבר אין לילה שאני לא חושבת בו עליך.
הרבה זמן. הרבה מדי.
הבנתי שאתה כבר חלק ממני. לא משנה איפה אתה או מתי.
בטח בחיים לא תנחש.
כן, אני כל לילה חושבת עליך.
ניסיתי להבין למה... איך אתה עושה לי את זה?
ופשוט הבנתי.
היית איתי לאורך כל התקופה הזאת.
נדמה כאילו אתה משתנה כמוני, כל הזמן.
פעם גדול, פעם קטן.
פעם שלם, פעם פחות
משתנה מחודש לחודש, משנה צורות.
ואתה נודד לך כמוני.
לפעמים אני רואה אותך מולי כשאני מרימה את הראש, לפעמים אני
צריכה למתוח את צווארי בשביל לקבל ממך מבט.
לפעמים אני לא מוצאת אותך כשאני מסתכלת מסביבי.
ואז משהו חסר בי.
כאילו לקחו חלק ממני וזרקו אותו רחוק.
אתה הדבר היחיד שבאמת מאיר לי את לילותיי.
כשאתה שם, אני לעולם לא יכולה להסיר את עיניי ממך.
תמיד כל כך יפה.
לא משנה איזה יום זה בשבילך.
ובשקט בשקט אני מסתכלת בך.
הכי עמוק שעיניי יכולות לחדור...
וכל פעם אני מגלה דברים שלא ראיתי. אולי שאיש לפניי לא ראה.
לפעמים מרוב שאני לא מפסיקה להסתכל כואבות לי העיניים.
וכל יום שאני מסתכלת עליך אתה שונה, אני שונה.
רק הייתי רוצה יום אחד...
להישיר מבט ולראות אותך כשאתה יפה יותר מבכל הימים הקודמים
שהתבוננתי בך בסתר.
ואז לחייך בגאווה ולהיות שמחה.
אתה מאמין שזה יקרה ירח?