ביום שישי מורן וליאור חזרו מחופשה באיטליה. עמוסי חוויות,
פרשוטו ומוצרלה החליטו ספונטנית לחגוג את יום הולדתו ה36- של
ליאור עם חברים. כיוון ששניהם שונאים ימי הולדת, החליטו פשוט
להזמין אנשים לבר בלילנבלום, מבלי לפרסם את סיבת המסיבה.
שישי בערב, תל אביב עמוסה לעייפה בבליינים, צפירות מכוניות,
בום-בום של מוזיקה אלקטרונית ואדי אלכוהול אבל בבר ה"שסק"
ההומה שולחן גדול עומד ריק, ממתין להילולה. מורן וליאור
מגיעים ראשונים, בודקים את השטח, שבעי רצון הם מתיישבים
בשולחן ומזמינים שני וודקה סאוור ממלצר רזה ושחום עם רסטות
גדולות כרוכות סביב ראשו. לזכר איטליה הם מזמינים גם זיתים,
פלטת גבינות, פלטת נקניקים וכמה מאזטים. "מה זה קשור
לאיטליה?" שואלת מורן. "אני רעב".
יושבים וצועקים זו לזה במוזיקה החזקה. הגב של מורן כואב -
נהגו מפירנצה לשדה התעופה של מילאנו, שש שעות בגשם שוטף.
ליאור מוטרד - ביום ראשון הוא כונן חדר ניתוח וצריך להתכונן
כל השבת, במקום ללכת לים. בין צעקה לצעקה דכדוך של סוף חופש
משתלט עליהם אך נקטע באחת כי שירלי מצטרפת לשולחן.
"שירלי כמה את יפה", מנשקת מורן את שתי לחייה. ליאור קם
ומנשק. הוא לא מגולח ודוקר אותה עם הזיפים. הוא נראה נורא,
חושבת שירלי, השמין והזניח את עצמו והבזק של
איך-יצאו-יחד-פעם-כמה-שבועות-זיון-גרוע חלף במוחה. "איך היה?"
מצוין, היינו פה, ראינו שם, אכלנו את זה ושתינו את ההוא.
ראינו את החצי-גמר בכיכר המרכזית של פירנצה, היה טירוף. בגול,
בדקה ה119- כל העיר צרחה לשמיים באקסטזה. ואז בא הגול השני.
עיניה של מורן מבריקות בהתרגשות. "מה קניתם?" ליאור מניח
רגליים על השולחן, עטורות נעלי עור חומות. "רציתי שהוא יקנה
שחורות של ארסים אבל הוא רצה חומות, בסוף קנינו שני זוגות".
"ולך?" "משקפי שמש" וכולי. "מה אתך, שירלי?" "בסדר, רבתי עם
השותף שלי בעסק, נפרדנו, אני מחפשת משקיע, אבל זה לא פשוט".
שירלי השרלילה, חושב ליאור כשהנייד המשוכלל שלה מבזיק על
השולחן. שירלי לוקחת אותו ומתחילה להתכתב. "סליחה, זה מייל
חשוב, אני חייבת לענות", אבל מרימה את ראשה לצווחות, "אהלן
חמודים", כי דולה ומסנר מצטרפים לשולחן.
סבב נשיקות נוסף בתוך מוזיקה חזקה. החמישה צועקים זה לזו, זו
לזו, זה לזה וכו'. מחליפים חוויות מאיטליה. דולה ומסנר חסידים
של   אוסטרליה, שממנה שבו לא מכבר שזופים ומרוצים. המלצר עם
הרסטות חוזר. "מה תשתו?" ועוד סיבוב וודקה סאוור מגיע לשולחן.
"ליאור אתה נראה מוטרד", מקניט מסנר, זה קטע קבוע ביניהם.
למסנר יש נטייה לחזור על קטעים שגם בפעם הראשונה לא הצחיקו.
דולה ומורן בענייני איטליה. "מה קניתם?" שוב הנעליים. "איזה
משחק", ליאור ומסנר משווים חוויות חצי גמר. שירלי קוברת את
הראש בנייד - מייל חשוב. ליאור ומסנר יוצאים יחד לשירותים.
מסתגרים בתא קטן, ליאור מוציא מראה קטנה, מסדר להם שתי שורות
עם כרטיס אשראי זהוב, ושואף אחת. מסנר שואף את השנייה והם
יוצאים לרחבת כניסה קטנה, שבה הם מחליטים בקולי קולות ובאופן
סופי לעשות יחד קורס קייט סרפינג וחוזרים לשולחן. את פניהם
מקדמות קריאות "מה עניינים?" ו"איפה אתם?" כי לאנס ורונה
הצטרפו לשולחן.
כיפים בין הבנים, נשיקות בין הבנות. לאנס נשאר יושב - רגלו,
בגבס, מורמת על כיסא. בכלל קוראים לו קובי. "מה קרה לך?"
מופתע ליאור. לאנס צועק סיפור ארוך, רווי קללות כנגד עצמו,
שזה עיקרו: הוא רכב על אופניו החדשותמשוכללות לים, ושכח להביא
מנעול. לכן ניתק את הבלמים לפני שטבל במים והתבונן בשקיעה.
עישן ג'וינט, עלה על אופניו ונסע הביתה. בירידה הראשונה בדרך,
כשרצה לבלום לפני סיבוב משך בכבלי הברקס המנותקים והתרסק. זה
נגמר ב"רגל שבורה וכמה תפרים". "רוצה שורה?" "לא, עשיתי עכשיו
בבית, תודה." "אני רוצה", אומרת שירלי השרלילה ויוצאת עם
ליאור לשירותים. דולה ומורן מכרכמות פנים וממשיכות עם
איטליה-אוסטרליה. רונה מצטרפת לשיחה, צעירה מהן בעשר שנים,
הכירה את לאנס כשמלצרה בבר שבבעלותו. היא מגלגלת ג'וינט
במיומנות ומציעה להן. שתיהן מסרבות - מנסות להיכנס להיריון
וקראו באינטרנט שזה לא טוב להורמונים, אבל דולה נשברת, מורן
בעקבותיה והג'וינט עושה סיבוב בתוך החבורה העליזה. המלצר עם
הרסטות מגיע, כולם מזמינים וודקה סאוור. "אני מכירה אותו,
בנאדם מגעיל", מספרת רונה למסנר על המלצר, "כשמלצרתי ב'מאו'
הוא היה יושב על הבר, תמיד לא מרוצה, מבואס כזה ומתלונן כל
הזמן, לא משאיר טיפים, חתיכת מניאק", ובמוחה עובר הבזק מחשבה
איך-הם-שכבו-פעם-אחרי-משמרת והרסטה-לא-ענה-יותר-לטלפונים-שלה.
כשליאור ושירלי חוזרים מחויכים מהשירותים הם נתקלים ב"ליאורי,
מה העניינים?" חיבוקים ונשיקות - מורן2 מצטרפת לשולחן.
מורן ומורן2 מתחבקות ומתנשקות, מורן מכירה בין מורן2 ודולה,
מסנר, שירלי, רונה וכשמורן2 מתיישבת ליד לאנס היא שואלת "איך
זה קרה?" והוא צועק סיפור ארוך, רווי קללות כנגד עצמו, ומורן2
צוחקת ואומרת "איזה קרמה גרועה. אפשר לעשות מזה סרט קצר",
ופותחת בדיאלוג בענייני הפקה עם לאנס. המלצרסטה מגיע, עוד
סבוב וודקה סאוור מוזמן, ליאור ומסנר כבר מורחים הברות
וצועקים, רונה מגלגלת עוד ג'וינט, מורן2 מספרת באריכות ללאנס
ורונה על בעיות בסט של הסרט. רונה מספרת לה על סרט קצר שהיא
כתבה, ביימה והפיקה. "חלק ממנו צילמנו ממש כאן בלילנבלום",
וכשהמלצרסטה חוזר עם המשקאות היא אומרת בשקט "בנאדם מגעיל,
אני מכירה אותו" וכו'. מסנר נמרח על דולה, מתוודה בפעם האלף
על אהבתו האינסופית, מכריז שהיא יצירת מופת, מושלמת "פי אלף
יותר יפה מהנעליים האיטלקיות של ליאור". דולה מחייכת אליו,
מגחכת למורן ומפהקת פיהוק גדול שנקטע כי אודליה והחבר שלה
מצטרפים לשולחן.
שוב סבב חיבוקים, נשיקות והיכרויות. הבנים דנים במונדיאל,
הבנות מפטפטות על קניות, הנעליים שוב על השולחן, איטליה,
אוסטרליה. החבר של אודליה לוקח שכטה ושואל את לאנס מה קרה לו
ברגל. מורן2 מספרת לו על התסריט שלה - אחד נוסע לים לראות את
השקיעה ובסוף מתרסק עם אופניו כי הוא מעניש את עצמו. החבר של
אודליה שואל אותה אם הייתה בהודו, וכשהיא אומרת כן הוא מתחקר
אותה על דראמסלה - הם בדרך לשם. המלצרסטה שואל "מה תשתו?"
וחוזר עם סבב וודקה סאוור. "בנאדם מגעיל", מספרת רונה לאודליה
ומגלגלת עוד ג'וינט. המוזיקה רועמת, השיחה קולחת, לפתע מגיע
בעל המקום ומשוחח ארוכות עם ליאור, בעמידה.
ליאור חוזר לשולחן. "בעל הבית מבקש שלא נעשן כאן, אפשר בחוץ".
מסנר מניח ראש על דולה שמפהקת "שנצא לשכטה?" "אני עייפה." "את
כל כך יפה, אני אוהב אותך, את מדהימה." "מה אתה כל כך אוהב
אותי פתאום?" "אני תמיד אוהב אותך, אישה מופלאה שכמוך, את יפה
במימדים סופר-היפר-מגה-אסטרו-גלקטיים." "כן, אה?
שתית-עישנת-הרחת ועכשיו אני יפה?" מחייכת דולה בעייפות
ומזמינה עוד שני וודקה סאוור מהמלצרסטה, שנראה מופתע כי
מהשולחן הגדול נותרו רק מסנר ודולה.
"אנשים חמודים", אומרת דולה. "רונה קשקשנית", אומר מסנר
ומחייך למלצרסטה שחוזר עם שני משקאות ומוסיף שני שוטים. "מתנה
מהבית". "איזה חזירים, כולם יצאו לעשן." "גם אני הייתי יוצאת,
אני סתם עייפה." "ואני?" "אתה גם עייף, בוא, תנוח." דולה
מחבקת את מסנר. הריח המוכר של הגוף שלה, העיניים שלה נוצצות
בחושך, מסנר מרגיש שהוא עומד להתפוצץ מאושר. "מה יהיה עם
החיילים החטופים?" דולה מלטפת את ראשו ונועצת בו מבט עצוב.
"אני עייפה, איפה כולם? יצאו לשכטה שלהם לפני חצי שעה".
המוזיקה חזקה ומתחיל אצלה כאב ראש. "אולי הם הלכו? כולם היו
כאלה שיכורים", מלהג מסנר. "בואי נשלם ונלך." "נשלם על כולם?"
"למה לא, יחזירו לנו. מה, נשאיר את השולחן ריק?" מסנר מסמן
למלצרסטה להביא חשבון.
מסנר משלם 580 שקל בכרטיס אשראי, קם שיכור ומשאיר את החשבון
על השולחן. דולה מתנדנדת. הם פונים לגינה קטנה ומטופחת בחלק
האחורי של הבר ומסנר מקיא לתוך גרניום. הם יוצאים דרך חצר
מוזנחת ותופסים מונית הביתה.
מורן וליאור חוזרים ורואים שולחן ריק, מתיישבים. "מה, כולם
כבר הלכו?" כשיצאו, מורן2 ראתה מכר ותיק וקפצה לפאב סמוך.
לאנס התעייף, כאבה לו הרגל, השאיר כסף לליאור ועלה עם רונה על
מונית. "אל תשאירו לו טיפ, הוא מגעיל", אמרה רונה מהחלון.
אודליה והחבר עישנו כמה שכטות וחזרו פנימה, לשולחן אחר, או
נעלמו. גברבר אחד התחיל עם שירלי השרלילה, היא נשארה בחוץ
לפטפט אתו. "אני עיייייייף", מפהק ליאור. "מזל טוב, ילדון",
מנשקת אותו מורן, הוא מעיין בחשבון, משאיר 580 שקל במזומן והם
יוצאים דרך הגינה. "מסריח פה", אומרת מורן כשהם עוברים ליד
הגרניום, "יש לי בחילה". המלצרסטה מגיע לשולחן, רואה את הכסף,
לוקח אותו ויוצא לגינה להגיד לליאור ומורן ששילמו לו כבר אבל
הגינה ריקה והחצר שאחריה גם. "מישהו הקיא פה", הוא מציין
לעצמו בגועל, שולחן עצבני קורא לו, הוא דוחף את הכסף לכיס
ונחפז חזרה לעבודתו.
אודליה והחבר מסיימים לשוחח עם חברים שפגשו בשולחן אחר
וחוזרים ליומולדת הסודי של ליאור. מופתעים לראות שולחן ריק,
המלצרסטה חולף לידם והחבר צועק לו באוזן. "מה היה החשבון?" הם
מתחת לרמקול. "580 שקל אבל שילמתם כבר", צועק הרסטה ורץ עם
מגש עמוס. החבר כנראה שמע רק את תחילת המשפט כי הוא מוציא 600
שקל, משאיר על השולחן והם יוצאים. ביציאה הם נתקלים במורן2
שחוזרת מהמכר הוותיק. "כולם הלכו, שילמנו עליכם", אומר החבר
של אודליה, מורן2 משלמת להם את החלק שלה וחוזרת למכר בפאב
הסמוך.
המלצרסטה מפנה את השולחן ושירלי השרלילה מגיעה. התיק שלה שוכב
מיותם תחת אחד השולחנות ועל הרצפה מוטל החשבון. "כולם הלכו?"
היא צועקת והוא מהנהן, נושא מגש עמוס שאריות וודקה סאואר.
שירלי משאירה 580 שקל במזומן ויוצאת, מתנדנדת. כעבור שתי דקות
היא חוזרת, מתנשפת. הרסטה מחוויר. "השארתי לך טיפ?" היא
שואלת. "האמת שלא", הוא מחייך. היא נותנת לו שטר של מאה שקלים
וכרטיס ביקור. "תתקשר אם בא לך". "בוא'נה, אתם השולחן הכי טוב
שהיה לי".