הפסנתר מלאון בלום
לא שוכח כלום.
ילדותו אצל זרים
איך עבר מאיש לאיש
עת הצפין ועת הידרים
התבגר אצל בקיש.
כשהתחלנו לארוז
מאהרונוביץ לדוב-הוז
גברת סטיר כבר לא שכנה
מורתי נאמנה
אז אמרה פסנתר לקנות
לנגן ולהנות.
התאמנתי די מעט
ילדותי עברה בלאט
עוד אחות ועוד אחות
לא עזרו המחאות
פור אליז ומרש טורקי
הוא ניגן איטי, איתי.
באה מתי דודתי
בי טיפלה מילדותי
עם ספר ולסים של שופן
ומיד להתאמן.
כך רציתי לבדי
בלי מורה עוד לצידי
הדודה ואני ניגנו בחדר
יצא אז גם הספר של יוני רכטר
"איך שיר נולד" "גן סגור" "שוב היא כאן" "דמעות של מלאכים"
ניגנתי ואחיותי שרו כמלאכים
והפסנתר המשיך להזדקן ולקבל מכות
אבל אני הייתי זה שהתעקשתי לבכות...
גם בתקופת הצבא ואחריו
זה היה די נדיר אך חזרתי אליו
כשעזבתי אותו ממש מיותם,
אחותי יעל לא רצתה שישאר מונח שם סתם
החלטנו להעבירו ללאון בלום
לדודה מתי - עבורה פסנתר היה חלום.
זה מכבר עברה את גיל שמונים
ליבה החלש, זהב טהור היה בפנים
כחודש היא ניגנה נאבקה עם אצבעותיה
חזרה לנערותה לקלאסיקה של חייה.
סחטה צלילי יופיה במאמץ אחרון
יצרה לימונדה מדהימה מהלימון.
לו ידענו שתלך לעולמה כל-כך מהר
לא היינו מתמהמהים...להעניק רגעי אושר...
לא הספקתי די לאהוב
דברים רבים רציתי לשאול
והיא נשארה לי כאוצר בלום.
ורק הפסנתר מלאון בלום
לא שוכח כלום...
