הכול התחיל לפני כמה חודשים, מי היה מאמין אז שאני אשב היום
ואכתוב הכול עם עיפרון ומחברת מקומטת. באותו לילה לפני מספר
חודשים ישבתי מול המחשב וחיפשתי אתרי פורנו חינמיים; אתם
מבינים, ככה זה כשאתה סטודנט משועמם ובודד שמחפש ריגושים
בחינם ומהר, האינטרנט על כל אתרי הפורנו שלו הוא פתרון מתבקש.
מצאתי אחד, אתר אני מתכוון, הוא היה מעוצב ויפה, כמובן
שבכניסה אליו הייתי צריך ללחוץ על הצהרה שאני מעל 18 ויודע מה
אני עושה אז לחצתי ונכנסתי לעולם דמיוני של בחורות יפות
ועירומות ששוכבות עם כל מה שזז. אתר חינמי, אתם בטח מבינים,
צריך לממן את עצמו באיזושהי צורה, ובדרך כלל זה בעזרת פרסומות
ולינקים לאתרים אחרים, וגם באתר הזה שנקרא
www.freesexyhotnakedgirls.com כמובן שהיו הרבה לינקים. אחד
הלינקים משך את עיניי מבין כולם, אולי בגלל העובדה שלא הייתה
עליו בחורה עירומה חייכנית, אלא היה פשוט רשום עליו: "מחפש
אהבה? אתר ההיכרויות הגדול במדינה". אתם מבינים? מישהו שם
הבין שאם אתה נכנס לאתר פורנו יש סיכוי לא רע שאתה פשוט מחפש
אהבה, ויודעים מה? במקרה שלי הוא כנראה צדק. אז למרות שבחורה
ג'ינג'ית בלי מכנסיים שהתכופפה קדימה והסתכלה אחורה הזמינה
אותי להיכנס לעולם הפרטי שלה, לחצתי על הלינק של אתר
ההיכרויות. בדף הראשי של האתר הייתה תמונה של בחור ובחורה
יפים מחובקים. האמת? היה לי קצת מוזר בהתחלה שהם לבושים.
בכל מקרה ככה מצאתי את עצמי כחבר עם מנוי באתר היכרויות.
בהתחלה היה מוזר, יש מלא כרטיסים של בחורות עם תיאורים,
נתונים אישיים ולפעמים תמונה. ממש כמו שאתה קונה כל מוצר אחר
באינטרנט, רק שהפעם יש מצב שהמוצר לא ירצה שתקנה אותו. ובכן,
לאחר שליחת מספר לא מועט של הודעות לבחורות שונות ומגוונות
ולאחר שלא קיבלתי אף תגובה ולאחר שכבר התייאשתי מלמצוא אהבה
דרך האינטרנט ולאחר שכבר חזרתי לתחליף של סיפוק גופני עצמי
כדי לדכא את הצורך לסיפוק רגשי, קיבלתי את ההודעה שמודיעה על
הודעה: "יש לך הודעה". איך אני מתגעגע לדברים הקטנים האלה,
לצלצול שמודיע על sms, לצליל של המיקרו שמודיע שהאוכל מוכן,
לחלון הקטן בצד התחתון של המסך שעולה כשיש לך מייל חדש, אני
מתגעגע למשרתים הקטנים האלה שעשו בשבילי כמעט הכול.
בכל אופן אני אמשיך. ההודעה שקיבלתי הייתה הודעה מבחורה שראתה
את הכרטיס שלי באתר ההיכרויות, והיא כתבה: "היי". התחושה
שהגורל מכה בך, ההתרגשות שזה זה, שמצאת את אהבת חייך, שהכול
הוביל לזה והכול כל כך מסתדר וברור עכשיו, כל זה, לא הרגשתי
בכלל, ממש לא התייחסתי להודעה כמשהו מיוחד והתלבטתי אם בכלל
להגיב. לא יודע, הודעת "היי" נשמעת כמו מישהי שנכנסה כרטיס
כרטיס באתר ושלחה לכולם "היי" בתקווה שמישהו יגיב.
הגבתי בכל זאת, אבל גם אני לא השקעתי ושלחתי לה חזרה "שלום".
התחלה של אהבה דרך האינטרנט היא לא רומנטית, לא יעזור כלום.
בימים שאחרי שליחת הודעות הגישוש שלה ושלי שלחנו כל מיני
הודעות במייל אחד לשנייה במטרה להכיר יותר או למצוא איזה פגם
שירתיע ויגרום לשלוח או לקבל את ההודעה "תשמעי, לא נראה לי
שזה יעבוד..." אבל אף אחד משנינו לא שלח או קיבל הודעה כזאת;
ההפך, מהודעה להודעה התחלנו להבין שאנחנו מתאימים ושאולי יצא
מזה משהו. הקפיצה מההבנה הזאת להתאהבות הייתה מהירה בצורה
מפתיעה, דיברנו במסנג'ר ובטלפון כמעט כל יום, אבל לא יצא לנו
להיפגש. שנינו היינו בתקופה לחוצה בלימודים ובעבודה. זה היה
מדהים - קשר של מילים, מילים כתובות, מילים מושמעות, מילים
מדוברות, בלי לגעת בלי לראות בלי להריח...   זה היה נפלא ובכל
זאת מובן ששנינו כבר חיכינו כל כך לפגישה כדי להשתמש בחושים
הנוספים הללו.
זה לא קרה וכנראה גם לא יקרה לעולם. אתם מבינים, לא שאלתי
אותה מעולם איפה היא גרה, כלומר אני יודע שהיא מתל אביב, אני
גם יודע בערך איך היא נראית - היא שלחה לי תמונה שלה - אבל
היא הייתה קצת מטושטשת וישנה, היא אמרה שזאת התמונה היחידה
שיש לה על המחשב, אבל כל זה לא הטריד אותי. ידעתי שביום שבו
נמצא זמן להיפגש, נקבע ונמצא אחד את השנייה. עכשיו איך אני
אמצא אותה? הרי כל העולם השתגע, מי חשב שזה יקרה? מי חשב
שהיום הזה יגיע?
בהתחלה הטלוויזיות התחילו להשתולל ושידרו ללא הפסקה את
הפרסומת הישנה לyes Max-. משם הכול התדרדר מהר מאוד. האינטרנט
קרס, מה שגרם לכאוס לא נורמאלי בעולם, הטלפונים הסלולאריים
שבקו חיים, הרכבים לא התניעו ואחריהם כל המוצרים החשמליים -
מקררים, מערכות סטריאו, מחשבים, קומקומים, הכול - טוב, לא
הכול, הטלוויזיות המשיכו לדלוק ולשדר את הפרסומת לyes Max-,
אי אפשר היה לכבות אותן.
כל התסריטים המטורפים לסוף העולם, מטאור ענק, הקרחונים
שנמסים, שואה גרעינית, חייזרים שמשתלטים עלינו, הרובוטים בעלי
האינטליגנציה המלאכותית, ובסוף איך זה קרה? טלוויזיה, טוב, זה
אמנם לא ממש סוף העולם אבל עדיין, איך לא ראו את זה בא? הרי
תמיד דיברו על זה שהטלוויזיה משתלטת לנו על החיים, שאנשים
משועבדים לה, אבל לא, בכל זאת המשיכו לשכלל אותה ולתת לה עוד
יכולות, yes Max היה רק ההתחלה, התחלה שהובילה למוצר הסופי
ultimate yes Max, הטלוויזיה הכירה אותך כל כך טוב שהיא
החליטה בשבילך מה אתה צריך לראות, מה אתה רוצה לראות, אתם
מבינים? והטלוויזיה מצידה פשוט החליטה שאנחנו צריכים לראות את
הפרסומת לyes Max- כל הזמן, וכדי לדאוג שזה מה שנעשה
הטלוויזיה דאגה גם שלא נוכל לעשות שום דבר אחר והיא חיסלה את
יריביה אחד אחרי השני, מהאיום הכי גדול עליה, האינטרנט, וכן
הלאה, הסלולאריים, המכוניות, המקררים, מערכות הסטריאו,
מחשבים, קומקומים וכולי לפי הסדר.
ואני? אני רק בורג קטן ופגוע מכל הסיפור הזה של "סוף העולם
הטכנולוגי". אנשים הפסידו המון כסף, איבדו את מקומות העבודה
שלהם, חלק איבדו את השפיות, מידע עצום נאבד מהעולם אבל אני?
אני איבדתי משהו הרבה יותר גדול מזה, אני איבדתי את הסיכוי
לאהבת אמת...