למה אני כותבת רק כשנמאס,
כשנשבר,
מדוע אני לא מצליחה לכתוב על אושר?
מדוע הרגשות שנובעות מהדף כל כך שחורות,
מדוע הדף כל כך לבן, ומצפה לקלוט דמעותינו,
מדוע נכנעתי לרגש,
ואינני מסוגלת לשמוח פתאום?
מדוע אנו חיים,
ולמה יש אלוהים למעלה,
שמבטיח יום אחד אושר,
או גיהנום.
הוא מבטיח בכי,
מדוע אני מכירה רגש זה כה טוב,
והבטחת האושר אינה מנציחה עצמה על הדף.
מדוע אלוהים כתבת הללויה,
ולאחר מכן נתת לנו דמעות,
מדוע שברת את חיינו,
מדוע הדף לבן ומתחנן שנרטיב אותו בדמעותינו,
ומדוע אנו נכנעים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.