אולי אתה חושב עלי עכשיו. ואולי לא. בכל מקרה אני חושבת כרגע
עליך. חשבתי על ממש ההתחלה שהיינו ביחד. חשבתי על זה שכנראה
הדרך שאני כרגע יודעת להגיע בה לאינטימיות עם גברים זה ע"י
מגע. וגם איתך זה היה ככה, אתה זוכר? אני זוכרת. אני זוכרת
שנגעת בי בפעם הראשונה, אני ביקשתי. ואתה נגעת וזה היה מפחיד
ומרגש, אך בעיקר מפחיד, מעולם לא נגעו בי קודם, זאת אומרת,
מעולם לא נגע בי גבר קודם. ועכשיו זה מרגיש כאילו זו הדרך
היחידה שבה אני יודעת להתקרב לגברים. רק שהם לא מעוניינים
ביותר מזה ואתה כן היית, לפחות לכמה זמן. וכל השבוע הראשון
נגענו, אני לא יודעת איך זה היה בשבילך אבל אני כן זוכרת שבאחת
השיחות שלנו אמרת שכנראה אני נהנית מהאינטימיות ואתה נהנה
מהכימיה אז שפשוט ניתן לזה להיות לכמה זמן ככה. ועכשיו אני
פתאום מבינה מה זה אומר שאמרת שאתה נהנה מהכימיה, זה אומר
שהיית באמת מעוניין בי ולא במשהו אחר, במובן הזה אולי אני קצת
ניצלתי אותך בהתחלה... עד אחרי השבוע הראשון, שהשוק הראשוני
וההתרגשות מהמגע ירדו ופתאום לא רציתי אותך, זה היה נורא והיית
כל כך עצוב, ושיכנעת אותי לנסות שוב ואני הסכמתי אבל לא באמת
חשבתי שיש סיכוי, ואז פתאום ראיתי אותך, אני לא מתכוונת פיזית,
אני מתכוונת באופן יותר עמוק, לראות מישהו באמת. אתה רואה, זה
לקח כמה זמן אבל בסוף התאהבתי בך, ממש התאהבתי בך...
ויש עכשיו את יום הסטודנט, ושוב אני מרגישה לבד. הרבה פעמים
אני מרגישה לבד. והרבה פעמים שאני מרגישה לבד אני חושבת עליך.
לפעמים רק מתגעגעת ולפעמים כועסת, אני זוכרת פעם אחת שהייתי כל
כך עצובה והיה לי ערב ממש קשה, הייתה איזושהי מסיבה והיה לי בה
ממש רע, שאני חושבת על זה עכשיו זה קצת מזכיר לי את מתי שעמדתי
בתיכון בין כל האוטובוסים, לבד, יודעת שאין לי חבר אחד בעולם,
ומרגישה שזה כל כך חשוף וכולם רואים. וגם בערב הזה זה היה קצת
ככה, אבל בעצם לא כולם ראו, אף אחד לא ראה וזה מה שכאב לי
באותו יום. ושהלכתי משם באותו ערב, אני זוכרת שחשבתי לעצמי
שאני בחיים לא אסלח לך שאתה לא איתי כרגע, שעל זה אני לעולם לא
אוכל לסלוח לך, אבל זה כבר היה. ועכשיו אני שוב לבד, ושוב מן
הסתם חושבת עליך, לא שאני רוצה שנחזור להיות ביחד, לא שאני
חושבת שזה יהיה טוב, סתם ככה, סתם.
יש לי מן תיאוריה כזו שתמיד צריך שיהיה מישהו שתוכל לחשוב עליו
שעצוב לך ולכן כברירת מחדל אני אמשיך לחשוב עליך כל הזמן, כי
היית כל כך משמעותי בשבילי וכך אמשיך לחשוב עליך עד שיהיה לי
מישהו חדש שיטלטל אותי לחלוטין ושיתפוס את המקום שלך, אתה חושב
שהוא יוכל לתפוס את המקום שלך? גם יוצא לי לחשוב עליך הרבה כי
חווינו כל כך הרבה ביחד. נחמד לי לפעמים להיזכר בעוד דברים,
אפילו בדברים שהיו לי עם אלעד, אבל איתו לא הייתי הרבה ביחד
ואין כל כך הרבה במה להיזכר ואיתך דברים כל הזמן קופצים לראש
כי היינו כל כך הרבה ביחד ויש כל כך הרבה זכרונות מתוקים, וגם
כמה כואבים. וכיף לחשוב עליך.
אז רציתי לספר לך על אחת מהפעמים הראשונות שהיינו ביחד, למדנו
ביחד, אני ישבתי בחדר שלך. כל אחד כאילו מתרכז בספר שלו אך גם
באותו הזמן בוחן איך השני נראה, איך הוא נראה כשהוא מתרכז בספר
שלו. ואתה נראית לי כל כך חמוד, כבר אמרתי לך על העיניים
הגדולות שלך, התמימות... כל כך חמוד. ואתה הסתכלת עלי ואמרת לי
שאחרי שנסיים ללמוד אתה תעשה בי מעשים נוראיים, נו מי שלא מבין
את הטרמינולוגיה שלנו לא יבין כמה זה היה חמוד, ואיך אמרת את
זה באופן חמוד.
ושבוע שעבר הייתי עם איזה אידיוט, לא שזה אשמתו זה אני שכל
הזמן חיפשתי את המגע. אחרי זה הוא נעלם, אפילו לא היה מסוגל
לשלוח הודעה. מצחיק, לא?
אל תדאג, אני בסדר, זה פשוט שקצת עצוב לי כרגע, אל תיבהל אני
יודעת איך להתמודד עם דברים כאלה, זה פשוט עוד משהו שלמדתי על
עצמי וצריך לעבוד על זה, כמו על כל דבר בחיים האלה. לא שזה לא
חיים יפים, מאוד יפים אבל כבר ברור לי שאלו לא חיים שיבואו
בקלות, אבל זה בסדר.
וזהו, אני אחזור עכשיו ללימודים, כן כן, ממש לימודים, יש לי
פרזנטציה יום רביעי, איזה כיף לי, נכון? ואתה, איפה שלא תהיה
עכשיו, תחזור לדברים שלך, לעבודה שלך, לאישה החדשה שלך... איזה
חיים מוזרים אבל אני בכל מקרה מבטיחה לעצמי שאני אתבגר אולי רק
למראית עין, כדי שלא אפגע, כדי שלא יוכלו לפגוע בי, אבל בפנים
אני לעולם לא אתבגר, תמיד אמשיך להאמין בתמימות ובאהבה, זו
אולי הסיבה שבגללה נראה לי כל כך מוזר לראות אותך שוב, אני לא
מוכנה להגיע לאיזושהי הבנה שזו לא הייתה ממש אהבה ושהיינו
צעירים או משהו כזה, אני גם לא מוכנה להודות שהיא הייתה אבל
עכשיו היא כבר לא קיימת ועכשיו אנחנו עם אנשים אחרים, זה נראה
לי נורא להגיד את זה, זו מן התבגרות נוראית שאני לא מוכנה לקחת
בה חלק, אני לא יודעת מה יקרה כשאני אתאהב שוב כי אני לא מוכנה
להתבגר ולהגיד שהאהבה שלנו זה לא היה באמת, זה לא היה זה וכל
מיני דברים כאלו, אז כנראה שזה יהיה האתגר שלי, להתגבר עליך
ולהתאהב שוב מבלי להרגיש איזה משהו שמת שם בפנים, מבלי להרגיש
איזו קבלה ומרירות שאני כל כך פוחדת ממנה. אומרים שפרידה זה
קצת כמו מוות, אז איך אפשר לחיות כך שהמוות והחיים מעורבבים
יחד בצורה כל כך משונה ומפחידה. אומרים שזו המהות האנושית, שזה
מה שהופך את החיים לבאמת חיים, המוות. הלוואי ויהיו לנו חיים
טובים, יהיו, אני בטוחה.
שלך? אוהבת?...
שחר.