וביחד אנחנו ציור.
כף יד נינוחה על שד
וברך פרושה על ירך
כמו מפה חגיגית של
תקוות ואשליות.
התשוקה שמכסה אותנו
פשוטה כמו פשתן לבן
והשתיקה מרוחה על עורנו
כמו טיפות חלב מתוק.

בסך הכל, אנחנו זוג ילדים סקרנים
בולשים אחר משהו גדול יותר מגופם.
לרגע נדמה שעליתי על משהו:
הקוארדינטות המדויקות
לרגע הראשון בו נפערת בי
הן שער למשהו טוב ומתוק ביקום.

בחלון מרוחק מישהו מדליק איזה נר
ובספק תאורה ספק התגלות הזאת
אחת הצלליות שעל התקרה אומרת לעצמה
שלא כאן נמצאת התכלית לכל זה.