הכנתי לנו פונדו שוקולד
עם שוקולד מריר 70% קקאו, וחפיסה אחת של שוקולד חלב, מתוק.
ומזגתי יין אדום מבהיק בעתיקותו לשני גביעי זכוכית גבוהים,
שיישבו קצת עד שהכול יהיה מוכן.
ובזמן שההבטחות המתוקות התבשלו על אש קטנה ועדינה, חתכתי
פירות טרופיים שלעולם לא אדע את שמם
בשורות הם סודרו: לפי צבע, וגודל.
היו שם גם תותים אדומים, ותאנים סגולות בשלות, מפתות, המחכות
לספוג ים שוקולד לתוכן.
שיכורה צפיתי בקוביות השוקולד הקהות הקשות יוצרות מרקם עשיר
אחיד,
חום עמוק.
וחיכיתי, והמשכתי לחכות. עד ייאוש.
לגמתי מעט מבקבוק היין, כרסמתי את כל גרעיני הפירות,
הסנפתי את ניחוח השוקולד הנמס.
ולבסוף ראיתי שוב, את מה שרואה אני גם עכשיו.
והקפאתי את כל הקסם בפריזר האפור, והמשכתי לחכות.
על גביעי היין הנוצצים נוצר כבר מזמן שכבת קרח גס, שאינו מאפשר
לעיני לשקוע בשובבותם החיה.
ואני אשב פה, ואמתין.