מתוך תכריכים בלויים יוצאת אל האור מחדש, מאמצת את עיניה
שמתרגלות שוב לאור, בולעת טיפת רוק שאוספת בפיה כדי להדחיק את
הצמא הכבד, היא קמה. כמעט כמו שלד כל שריר בגופה הצנום כואב
כשהיא מכופפת ברך אחר ברך ומיישרת, מנסה ללכת בקו הישר שהחיים
הורישו לה. מנקה שרידי אבק מהפנים הגלויות שהיו נסתרות מעיני
כל השאר במשך שנים, מחייכת חיוך מאוזן לאוזן ויודעת שכשתמצא
אותו הכל יסתדר. זה מה שהסרטים לימדו אותה, הוא אהב לראות
סרטים. והיא התענגה לבהות בו, לראות את אישוניו נעים מצד לצד,
עוקבים מהר אחרי התרגום, היא אהבה לראות את זווית שפתיו מעקרות
כלפי מעלה ואת הצחוק שבקע מהן.
הוא היה מכור לסרטים. שני סרטים ליום לפחות אם היה לו זמן, הוא
גם היה מזמין אותה לראות איתו, עכשיו כבר לא. עכשיו היא נדה
בין עולם של מציאות לדמיון של תסריטאי חולני שגרם לו לעשות את
מה שהוא עשה לה בנובמבר שעבר.

זה היה לילה רגיל בנובמבר, העצרת לזיכרון רצח רבין התקיימה
מוקדם יותר באותו ערב, הוא התעקש להישאר בבית ולראות סרטים.
היא רבה איתו שאין לו שום מטרה בחיים מעבר לצפייה בכל הסרטים
שיש בספרית ה- DVD השכונתית. חפצים נזרקו והיא ברחה בוכייה
מהבית, מותירה שובל של זכוכיות ואותו מאחורי הדלת שנטרקה בבום
מחריש אוזניים.
היא ידעה שהוא ישר הדליק את המכשיר שכל לילה מפריע לה עם האור
הכחול המעצבן, הכניס דיסק ויראה סרטים, אז הדמעות המשיכו ליזול
כששרו את "אני הולך לבכות לך תהיה חזק למעלה". זה הגיע למצב
שהיא חשבה שהסרטים יותר חשובים לו ממנה.

אחרי כמה שעות המפתח נכנס לחריץ והיא סובבה אותו, בחשש פותחת
את הדלת לדירה שלה, מקווה בסתר שהוא יצא כדי שהיא לא תבכה שוב
ומיד מעיפה את המחשבה הזאת ב"הלוואי שהוא יחבק אותי".
היא מדליקה את האור, נדהמת לחזור לאותה דירה שעזבה. הוא אפילו
לא טרח לנקות, הוא רק הביט במסך המרצד. היא התחילה לבכות שוב.
כשהלכה לחדר שינה חלפה על פניו,נשכבת על המיטה במקום המפלט שלה
בצורה עוברית והניחה  לזרם היוצא מבין עיניה לשטוף את כל חלקי
פניה, וכך היא נרדמה.

דקירה עמוקה וכואבת בצד ימין של הגוף ואז בשמאלו. "את לא מבינה
אותי" הוא צרח "את פשוט לא מבינה.

זה הדבר האחרון שהיא זוכרת, הדבר הבא היה יציאה מהלבוש הלבן
הזה שעטף אותה. היא היתה חייבת למצוא אותו, להזכיר לו את
נובמבר שעבר. החודש שבו הוא הרג אותה, ואז אותו.
בכלא לא נתנו לו לראות סרטים יותר, קשרו אותו אל הכיסא ולחצו
על מתג הON. ריח שיער שרוף זה כל מה שנותר ממנו, ואז העבירו את
גופו נטול הנשמה שנלקחה ממנו באותו נובמבר לעבר הבניין עם
הארובה הגבוהה ליד חדרה. מותירים כל ספק להשארת חיים בתוך
הרוצח הזה. זה שהיה מסוגל אחרי סרט של טרנטינו לחקות את
השחקנים שראה ולהרוג את מי שהיתה אהובתו ללא ספק, הוא כיסה
אותה אחרי בבד שנמהל בדם שלה והתיישב בפינה חשוכה של החדר. אחד
השכנים התקשר למשטרה כששמע את הצרחות, אלו שגם הוא לא ישכח כל
נובמבר שמגיע.
Remember, remember the 5th of November.