|
אחרי שנפרדנו שקוף הייתי
נטול גוף, תהיתי בין הכוכבים.
עיוור וללא צורה.
לא מן הרעים אנוכי
אך כחני בהרבה ולכן
את תליניתי בחרתי
את רעל מיתתי במו דמי רקחתי
וברוב אוני, לא האמנתי
שתוכל לי
ויכלה!
היתפזרתי, גופי נעלם
אך ליבי עמו. שום משקל לא משכני
הקור שבאיין נמוג
וחשדתי שמתתי
אך שהזמן האט והאט
ולא ידעתי כבר אם עצר מלכת
חשדי הפך לאמונה עיוורת.
גופי התרסק לאדמה ואני בתוכו
בכאבי תופת וביסורי הכרה
ידעתי שאני חי
כשפקחתי את עניי
מלפני השמש עמדה ציידת נטולת קשת
מסתירה את האור הבוהק, מקלה בכאבי.
בשפתיה מחייכת, מברכת
שקוף כוחני בדיוק כזה חיפשתי
בעניים בורקות, רגלה על ביטני דורכת
"מבין הכוכבים אותך הפלתי"
בניצחון היא לוחשת. |
|
|
אז אני אוכל
פיצה עם פפרוני
כאן, ומתחיל
לתהות: 50 שנה
אחורה, איפה
הייתי משיג פיצה
עם פפרוני? וגם
אם הייתי מוצא
אחת, האם היו
רוגמים אותי
באבנים על אכילת
אחת? אכן, שאלה
קשה
אני, מחפש קשרים
ברבנות, כדי
לצאת עם כמה
תפילות ולא מוות |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.