אל תנסה להמיס אותי
בנימוסים רכים
כמפורר עבורי גלולות
ליתיום לכוס של
מי פטלים צוננים

אל תנהג בי
כאילו הייתי מאושפזת בכפייה
אשר מסרבת לקבל טיפול
בעיצומו של התקף מאניה
ואתה המטפל
שבחשכת לילות במסדרונות
מזיין את המטורפות

(משתחל למיטותיהן
ואליהן
באותה העורמה שבאדיבותה
בבקרים אתה טוחב לפיותיהן
הפעורים תרופות)

הרי
אני וגם אתה
יודעים שכל מה
שתתן לי
אבלע נהדר  
שכן, כבר זכית
(ולא מן ההפקר) לראות אותי
בימים אחרים
בולעת
צפרדעים
וחרבות
ולפידים בוערים

עדיף ש
תצרוב אותי
באמיתות
מלובנות היטב
מעל להבות גלויות
ושלא תנהג בי במחוות
של נימוסים והליכות

נהג בי במכוות

"כל הנשים בתולות
גם אם יכאב לי
אני לא אצרח"

לפעמים הכתיבה שלי
היא כמו סשן של
צילום עבור מגזין
פורנוגרפי
בו אני מגלמת את תפקיד הפורנוגרף
הזקן עם הסיגר והמבט
סוטה העיניים
וגם את תפקיד הדוגמנית המתחילה
שרוצה לרצותו ולהשפריץ
על עדשת המצלמה
(סקסיות בוטה רוויה חוסר ניסיון
של בתולה)

מעודדת עצמי להיחשף
מנצלת תמימותי
מפסקת מילים כמו
מפשקת רגליים
לצילום תקריב
חודרני ומעכיר שלווה
כדי ש

לך יהיה
משהו לתלות
בו עינייך
מעל ל
שולחן
הכתיבה
שלך

הערב תבוא אימי
עם סירים מבטיחים
ומבטים מאוכזבים
לבקר אותי

לאחר טקס ענידת
נשיקות רטובות
על זוג לחיי
היא
תדליק מעליי
את מנורת
החקירות

אני שוב אשמע את
שתיקותיי רועמות אל מול
המטחים ההולכים וגוברים
של שאלותיה הקיומיות
שוב ארגיש את הפצעים
(שלי, שלה) נפערים ביננו
כמו (את) פערי הדורות

"אמא
הו אמא
חבקיני חזק
ולעולם לא ניפרד
אמא אותך כן אהבתי
מכל
אמא,
השיר לך
הוא עד"

ומה אומר לאישה הזו
שיושבת מולי
שבגילי כבר הייתה
אשת איש
ובעלת דירה
("שלושה וחצי חדרים בלי משכנתא"
תאמר בגאווה)
בעוד אני איני אשת
איש ורק
בעלת
בהלה
מלמצוא עצמי
חיה את
חיי
כ-מותה

אתה כמו הילד
בסיפור על העץ
הנדיב
ואני די בטוחה
שהיו לך כבר
מטעים של עצים בעברך
אשר נתנו לך מצילם ומפריים וקטעו
לבקשתך גם ענף
ואתה לקחת מהם הכל ושתקת
ולא הנדת
לעומתם
אף לא
עפ-עף

בסרט בו צפיתי אתמול
ענתה הנערה לגיבור
לשאלתו בדבר מדוע הלילה
היא איתו ולא
עם האחר
כי
הסקס איתו
טוב יותר
וגם בשל  
המימד הטראגי
הבלתי נמנע
שנוכחתו מביאה

הבנתי בדיוק
למה היא
התכוונה

הלילה
אני מזכירה לעצמי
(וגם לך)
להתעזר בסבלנות
(לפחות בזה
אם לא האחד בשניה)