יש לה, ריח סיגריות בין השפתיים,
לי זה לא ממש מפריע, בינתיים,
היא מנסה לפעמים קצת להיגמל,
ואני לא דורש, אני כבר אתרגל.

יש לה, זיכרון כזה קצת עמום,
לא מפתיע, לא עושה אותי המום,
היא זוכרת מה שלא תמיד צריך,
ואני כבר אשכח, לא דרוש תסביך.

יש לה, שלל דעות קדומות מעוותות,
סוג של חשיבה, לא גורמת בעיות,
היא מוכרת קלישאות במטבע ישן,
ואני מעדיף לקנות, רק להיות בעניין.

יש לה, כל מה שאין לי,
יש בה, כל מה שחסר בי,
העולם ידע ופשוט שתק,
העדיף לראות אותי בשקט נחנק,
ואני אמרתי, נו היא כזאת מוזרה,
אין פה הרבה אופציות לבחירה,
והבדידות שלה הוא מקום שלבקר בו כדאי,
אבל לא להישאר לגור שם יותר מדי,
אם לא תלך, לא תדע מה תשכח,
אם לא תבוא בזמן היא תיכף תברח.

יש לה, כמה הרגלים לא בריאים,
היא הולכת לישון כשכולם קמים,
בשעות האלו של הלילה מעדיפה לחיות,
מבקשת שאמזוג לה קצת וודקה אשכוליות.

יש לה, אוסף של סטיות לא ברורות,
לימין ולשמאל, גם גברים וגם בחורות,
לאבד לאט את הראש ולא לחשוב,
היא נותנת לי כמה רעיונות טובים לכתוב.

יש לה, טעם לבוש מאוד משונה,
תמיד בוחרת את מה שאפחד לא קונה,
ואני סוחב איתי כמה שקיות עמוסות,
לבוש אלגנט והיא דורשת ממני לנסות.

יש לה, כל מה שאין לי,
יש בה, כל מה שחסר בי,
העולם ידע ופשוט נרדם,
העדיף לראות אותי בשקט נעלם,
ואני הכחשתי, נו היא כזאת מוזרה,
כל מה שאין לי, זאת רק הברירה,
והבדידות שלה הוא מקום שלבקר בו כדאי,
אבל לא להישאר לגור שם יותר מדי,
בוא אליי, היא חוזרת שוב ואומרת,
תבוא עכשיו, השעה כבר די מאוחרת.

יש לה, הרגלי צפייה די מוזרים,
בערוצים זרים, מחפשת שידורים חוזרים,
היא סוג של עוברת מסך לא צפויה,
דורשת שאקליט סרט ישן לשעה הפנויה.

יש לה, צורך בהיגיינה בלתי פוסק,
בלי איפור כבד ומחשוף שצועק,
מורידה תחתונים אדומים ונכנסת להתקלח,
גם עם אחרים, כשאני פתאום בורח.

יש לה, כמה שיש לה,
וזאת לא השאלה,
כמה שקשה לי, ככה בסוף טוב,
ואני בוחר שום לאהוב,
את כל מה שאין לי,
את כל הדברים המוזרים שאין בי,
אני בוחר גם הפעם לאהוב,
להרגיש שמה שיש לה הוא בעצם טוב,
בוא אליי, היא שוב אומרת,
תחזור עכשיו, השעה כבר מאוחרת,
ואני שוב פוסע לבדידות שבה,
בדרך הכי קרובה,
בשביל שקרוי על רק שמי,
אני הולך לבקש את כל מה שאין לי.