הריח הזה באויר. טיפות, טיפות, דופקות על החלון, מרעישות.
בהתחלה הן חלשות, ואני לא כל כך שמה לב. אמא נכנסת לחדר ומעירה
את תשומת ליבי. אני לא נלהבת במיוחד. אבל אז מתחיל המבול
הגדול. הרעש כל כך חזק שכבר אי אפשר להשאיר את החלון פתוח.
המערכת מנגנת לה שירים רומנטיים ישנים שאהבתי לשמוע. הקטורת
מפיצה ריח של וניל בחדרי הקט, והחדר כולו מואר בצללים של
סתיו.
המחשבות שרצות בראש, על בדידות, ואהבה. על חברים ועל תקווה.
על רצון להרגיש חיבוק אמיתי.
מתלבשת הכי חם שיכולה להעלות על עצמי. סוודר גולף עבה, ועוד
צעיף על הצוואר שחס וחלילה לא ארגיש את הרוח. מכנסיים ארוכות
ונעלי בית של פו הדב. מוציאה מהפריזר גלידת האגן-דאז קרם
עוגיות ומוסיפה לה מעט סירופ שוקולד. אם כבר, אז כבר.
מתיישבת אל מול הטלויזיה, ומתחילה לראות סרטים קיטשים. כאלה
שטוב לראות כשבודד בלב.
ברגע בו ג'וליה רוברטס ויו גראט מתנשקים לראשונה, תרה בשקיקה
אחר השלט. זה הדבר האחרון שאני צריכה לראות עכשיו.
עוד טיפות מתעקשות לדפוק על חלוני, והן מרעישות כל כך.
השיר שמתנגן לו בשלב הזה, מחזיר אותי אחורה בזמן, נזכרת בימים
בהם התעקשת להפתיע אותי בארוחה קלילה ואוהבת, עם נר קטן דולק
על השולחן. נזכרת בימים בהם הבטתי בעיניך וראיתי הכל. יכלתי
לראות דרכם את כל העולם. ואתה פשוט הבטת בי בחזרה ויכלתי לשבת
ככה שעות, אילולא היית חייב לומר איזה משפט רומנטי שיחמם לי את
הלב עוד יותר ממה שהוא כבר יכול להיות.
פותחת את הספר שכל כך אהבנו לקרוא יחד, ומדפדפת בדפים, מחפשת
את אותם משפטים שהיית מקריא לי כל פעם מחדש.
דמעה קלה זלגה על לחיי, ונתנה סימן לשמים להסגר.
כשהטיפה האחרונה נקשה על חלוני, הקטורת סיימה את חייה, יכלתי
לומר בברור. מהסתיו הזה אני אצא חזקה יותר. חזקה לשוב ולהביט
בעיניך ולומר לך את שלא יכלתי.