בזמן חיפוש סתמי
פסעתי מדרגה,
זכרון התפרק
אמרתי- זהו,
אבדת לי נצח..

12 שעות אולי,
העולם שמעבר למדרגה,
אליו הגעתי, מעט לחיות.
יד טחובה לכיס,
שניה עוברת-
אני נוטפת זכרונות,
באוויר תחושת החמצה.
האיש ההוא אכן זלג ברשלנות שבין כפות ידיי.


התחלתי לכתוב לך-
אם היו לי מילים הייתי מסדרת אותן,
מחרוזת דקה.
כל חרוז צורב,
והבשר נאכל עוד יותר כשהוא ניתז לחופשי,
מתנתק עד נשיקתו את הקרקע.

המשמעות שרכשתי לשלם,
אולי זו אמונה תועה.
כל מילה בערה היא לי,
אך השיר- גם לך אולי משמעות בו.


לא אספתי את שאריות העבר,
עכשיו אני יודעת,
אני רוצה משמעות שתנעד סביבי,
קשר בין אדם לאדם.

סכום החלקים אולי רב מן השלם.
את ההשגיות כבר הנחתי בצד הדרך.
לא רוצה את חלקינו פזורים,
לדעת תארים,
לקשור כתרים לצלליות, ושזכרונות השלם יעלו, באופן עמום ודק..