|
בפניך הים והנהר
והדרך חזרה
כחול שמים ושזיף שקיעה
לא לראות
לשחרר רכבות דמיון
להפליג
עתה,
סימני שריפה
נשימת גלים מתרחקת
ריח מלח ים
התעלסות נשכחת
כמו רוח אובדת
תרה מוצא בסבך
שורקת קנים
אבודה
התדעי,
גם דמעות שהגלידו
צלקות הן-
אותות עד. |
|
|
ואז, כולם מתו,
אבל ביסורים.
-חניבעל לקטר
מסכם את
פועלו,דצמבר
1990. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.