ביקשת ממני לצייר עליך את הרגש. למה בדיוק ציפית?
שאני אשים את המוח שלי על פריז, אקח ורוד,כחול,אצייר קשת בענן
וכבשה חמודה?

בסדר,אז נניח שאני אנסה לשכוח. אתעלם מהשקרים וכל התסבוכות,כל
הפעמיים שטייחת אותי לקיר ,עדיין ישארו הסדקים על הקיר.
שאני אדלג על כל הבורות שחפרנו?  
ואז נחיה באושר ועושר עד עצם היום זה עם 2.4 ילדים, חתולה וסקס
פעמיים בשנתיים.

מה אתה מבקש ממני? להתעלם מכל החבורות ,כל סימני האזהרה
שמשוטטים בגוף שלי?אתה מבין,אם משהו אחד טוב שלימד אותי שניר ,
זה להקשיב שאני שומעת "סכנה" מהדהדת .

כשתקרא את זה, בטח תגיד שאני שוב מגזימה,מוסיפה שחור לאן שיש
טיפה אפור.  החיים הם לא שחור לבן. אי אפשר להגדיר חיים או
יחסים בצבעים. רגש מעצם היותו רגש, קשה להגדיר. אפשר לנסות
להסביר,לצפות לאהדת הקהל ,אפטיה  או פשוט לקבל פנים ריקים
מתוכן בתור תגובה.

אז יש ימים ,כמו זה, שבהם אני תוהה. המון שאלות מתרוצצות בי.
למה אני כזו. למה תמיד שמשהו טוב אני בורחת ואם יש רע, אז קל
לי יותר . ויש ימים שאני פשוט יודעת שמחר יגיע יום חדש. ואז
מגיע היום חדש והכול אותו דבר.

ואתה שוב מחייך בביישנות ומבקש ממני בשקט -בשקט לצייר את הרגש.
אני נראת לך בכלל ציירת?