אני קצת קטנה מדי בשביל למות אבל -
הכאב שלי גדול מדי בשביל לחיות .
החיים פה לא בסדר שאנחנו יחד ,
הוא אמר למות -תמותי ותנצחי את הפחד .
אני מפחדת לחיות -כבר אמרתי ?

זה כאב ואני אני וכאב בסופו של יום ,
מנהלים מונולוגים על רומו של עולם -
עם מי הלכתי במסיבה ולאן הוא נעלם ,
וכמה חבל יכול להיות דבר יפה שהוא -
תלוי על הצוואר .

אם במקרה יום אחד נלך אני וכאב ,
ברחובות יפים בלי אנשים טיפשים להסתובב ,
תתעללו ,תחרטו דברים על זרוע ידי ,תאנסו ,
את כל הכעס שלכם עלי ,בבקשה תוציאו אבל -
אם אפשר תנקו שאתם הולכים .

כאב יצא מתוך גופי ישאיר אותי דוממת ,
תולעים יאכלו גופי ,אשכב שם ומעלי אבן למזכרת ,
אל כי לא אני רוצה שיזכרו אותה בתור אחת עם צנצנת -
וכמה פרחים יפים שישכיחו את כל הכיעור שיצרתי ,
חוץ מזה אני אלרגית לפרחים .

אז הפחד מנצח אותי ואני מנצחת במירוץ רחוק ממנו ,
בוא כאב ,תפסיק להתסכל על אחרות ,עכשיו תורנו ,
אל תגידו מילים יפות שינסו להוציא יופי מהמעשה הנורא -
תתנו להם שם להשפיל אותי ותזכרו אותי באותה צורה ,
ואל תעלימו את העובדה שאני מתתי בכוונה תחילה .

אה כן ו...סליחה .


29.8.06 -דברים שאסור לי לחשוב -
אבל מותר לי לפרסם .