ואולי רק חלום חלמתי
לא אל בית עולמך הלך הלכת,
אל בית הספר שמת פעמיך
כי נכסף נכספת אל תלמידיך,
באת וסגרת הדלת בעדך ובעד בניך
ואלי שוב תשובי לעת ערב
ואולי רק חזון שוא חזיתי
לא בדרך כל הארץ הלכת,
כהרגלך אל בית שכנתנו סרת
לכוס קפה של רעות וידידות
יחדיו חולקות את הבדידות
או עם אחותי יצאת לאכול,
ולעת קץ החזון הביתה תשובי
ואולי שעפים, בעותי לילה, היו לי
לא אל בית מועד לכל חי הלכת,
אל קופת חולים להתנדב יצאת
מאירה פניך לכל חולה וסובל
חברה לרופא ולרופאה, לאחות ולפקידה
ובסיימך המשמרת אל קיננו תבואי
אך כאשר דמיתי כן היתה,
בצאת נפשך אל עפרך שבת,
לא בשיבה טובה נאספת אל עמך,
הורדתיך את יורדי בור, אל עם עולם
ועתה לעפר תשכבי אשחרך ואינך
ותבקשי ולא תמצאי עוד לעולם
על הר גבה ונשא שמת משכבך,
איכה אשב בדד
נוה משלח ונעזב כמדבר? |
