רבי אלעזר בתר דמסיים צלותיה [אחרי שסיים את תפילתו] אמר הכי
[כך]: יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתשכן בפורינו אהבה ואחוה
ושלום וריעות, ותרבה גבולנו בתלמידים, ותצליח סופנו אחרית
ותקוה, ותשים חלקנו בגן עדן, ותקננו בחבר טוב ויצר טוב
בעולמך, ונשכים ונמצא יחול לבבנו ליראה את שמך, ותבא לפניך
קורת נפשנו לטובה.
יובל כאיש אחד חברים,
אהבת נפשי אהבתיך.
בכל עת היינו השנים -
האחד הקים את חברו.
אהבתי אותך ואת ביתנו
כי טוב לי עמך.
בך דבקתי
ונהיה לבשר אחד.
חיים אתך ראיתי
כי הוא חלקי בחיים.
טהורת עינים מראות רע היית
מאור עיניך שמח לב.
ברוך היה מקורי
ומאשת נעורי שמחתי:
אילת אהבים ויעלת חן
אשת רעים להתרעע
באהבתך שגיתי תמיד.
את היית על ביתי,
נחלת שפרה עלי.
מי ששכן את שמו בבית הזה
השכין בינינו אהבה ואחוה ושלום ורעות.
ואותר אני לבדי
נוה משלח ונעזב
אשב בדד ואדם
אחד - ואין שני להקימו.
עזה כמות אהבה
מים רבים לא יוכלו לכבותה.
שמתיך כחותם על לבי
אשר הוכה כעשב ויבש.
דמיתי לקאת מדבר
הייתי ככוס חרבות,
ואהיה כצפור בודד על גג.
מדוע אני לבדי
ואת אינך אתי? |