כשתיל רך בגנך נטעתי
ואת ביד ענגה השקיתיני,  
באצבעות אוהבות עדרת,
עד גדלתי
ואהי לך צמרת אילן.

כגוזל רך אל קנך הגעתי
ואת - צפור שלא מצאה מנוחה -
כנפיך עלי פרשת
שיר אהבה לי זמרת
על אברתך נשאתיני
עד צמחו נוצותי.

ובאים משברי ים
על ספינתי
שבורת תרן, קרועת מפרש
את לי היית נמל אם, נמל בית
את אנית חיי נוטת
אל חוף מבטחים.

תבן לא נתן לך
ומתכן לבנים שנתת
בנית לנו בית נאמן.

ואמר עם קני אגוע
נאמן יהיה ביתי לעד,
נכון עד עולם.

ואני כצפור נודדת מן קנה
הבית איננו ואני אנה אני בא?