מלח בודד,
מפליג למרחקים.
הראש במקום אחר,
והגוף בספינה מסתבר.

מגיע הביתה,
חוזר על אותם הדברים,
אומר את אותן המילים.
והפעם הן חודרות,
מחלחלות, מגיעות, ומעיפות.

שובי אליי,
רק פה לזרעותיי.
תרגישי אותי,
נטפס בסולם,
עד שננחת על קרקע מוצקה
בסוף העולם.

יורד מהסיפון,
מהרהר על המזח,
וקופץ למים הקרים.
זה טוב לפעמים,
לא להרגיש,
להיות תמים,
לא לחכות לאף אחד
חוץ מלגלים.