זו ילדה ואלה פסי הרכבת.
היא מחפשת ומחפשת.
התקוות שלה נמוגו אחת אחרי השניה, כאשר הביטה בבתים החולפים על
פניה.
הסוף הופך להתחלה. האם תמיד ההתחלה כל כך כאובה?
והכל כה יפה, כה בוהק... כה שונה?
על פסי הרכבת היא הולכת,
מחפשת את עצמה בעיר אחרת.
בין שקיעה לשקיעה היא תוהה איפה הבית ואיפה היא עצמה,
והרוח תמיד באותו המצב, האם לא זזה ממקומה כלל?
זו ילדה, ואלה פסי הרכבת,
והיא מחפשת, ומחפשת...